בחודשים האחרונים, נראים תורים ארוכים בפתחה של שגרירות ספרד בישראל. הסיבה למעמד מביך זה היא: החלטת ממשלת ספרד לאפשר לצאצאי היהודים שגורשו מספרד, לפני 524 שנים, להבחן בידע מינימלי של השפה הספרדית, לחתום על כמה טפסים, להישבע אמונים לספרד, לשיר את המנונה ובטקס רשמי לקבל פספורט ספרדי. לעומדים בסדרת מטלות זו ק"נ תירוצים מדוע הם זקוקים לדרכון ספרדי. 10 דברים שרציתם לדעת על "גירוש ספרד".

א.  ספרד של המאות הראשונות למניינם, הייתה מיושבת בעיקר ע"י תושבים נוצריים. בשנת 711 נכבשה ספרד בידי  שבטים מורים, מוסלמים שמוצאם בצפון אפריקה, בהנהגתו של טארק בן זיאד שחצה עימם את מצרי גיברלטר וכבש חלקים מספרד שהיוו אז את הממלכה הוויזיגותית. כיבוש שכלל לאורך שנים את רב חצי האי האיברי (למעט אזור צפון ספרד שנשאר נוצרי).

ב.  שלטון המוסלמים בימי הביניים (החל מהמאה השמינית) היה סובלני כלפי היהודים בני דת משה. אפשר ליהודים לקיים דתם ל"עין השמש". מנהיגים יהודיים היו מקורבים לשליטים המוסלמים כדוגמת : רבי חסדאי אבן שפרוט (בן המאה ה10) שהיה רופאם של משפחת המלוכה ושימש גם כדיפלומט. קהילות יהודיות פעלו בערים: מדריד, גרנדה, טולדו, קורדובה ועוד.

ג.  תקופה זו מבחינת פעילותם של מנהיגים, מורי הוראה, סופרים ומשוררים בני הקהילות היהודיות, כונתה "תור הזהב". תקופת פריחה תרבותית של יהדות ספרד. נזכיר כמה דמויות מאד מוכרות בהיסטוריה שלנו שיהוו "תנא דמסייע" לכינוי הנ"ל. רבי אברהם אבן עזרא- פרשן המקרא, משורר, בלשן והוגה דעות. רבי משה אבן עזרא – הוגה דעות ומשורר. רבי שלמה אבן גבירול, רבי יהודה הלוי –בעל "הכוזרי" והמשורר ששר "ציון הלא תשאלי לשלום אסיריך". הרמב"ם – רופא, גדול פוסקי ההלכה בהיסטוריה שלנו, הוגה דעות. הרמב"ם היה נערץ, בתקופות שונות, גם על מנהיגי ספרד ובעיקר על תושבי עיר הולדתו קורדובה. הרמב"ן – פוסק הלכות, פרשן והוגה דעות. נציין דמות ייחודי ושמה: רבי שמואל הנגיד. יהודי שהגיע לדרגת שר אוצר, שר הצבא ומשנה למלך גרנדה, בנוסף על היותו משורר יהודי ובלשן.

ד.  חובה היסטורית לציין כי "תור הזהב" והגישה התומכת והחיובית ליהודי ספרד, הגיעה לקיצה. יש חוקרים הרואים בשלטון המוראביטון המוסלמי כגורם לחורבן חלק מהקהילות היהודיות בספרד. "פוגרום גרנדה" בשנת 1066 היה סממן לרדיפת בני עמנו. יש הטוענים כי רק  באמצע המאה ה-12 עם עלייתם לשלטון של שושלת מוסלמית בשם "אלמוואחידון". היו אלה שבטים ברבריים מאזור המאגרב, מנהיגם עבדאללה איבן תומארת, כבש חלקים מספרד ורדף את היהודים.

ה.  במקביל לרדיפת היהודים ע"י המוסלמים החל שינוי בשליטה בספרד. היה זה בכיבוש מחדש של הנוצרים של אזורים נרחבים בספרד. תקופה הידועה בכינויה "הרקונקיסטה" ((RECONQISTA. כיבוש ספרד ע"י כוחות נוצריים החלה בשנת 718 ומשכה כמה מאות שנים. כוחות אלה הגיעו ברובם מאזור הקרוי היום צרפת. עד המאה ה-14 נכבשה ספרד כמעט כולה ע" הנוצרים , למעט ממלכת גרנדה. הנוצרים שכבשו את ספרד היו קתוליים. אלה לא יכלו להסכים לאמנותם וקיום מצוותיהם של היהודים, החלה רדיפה סיסטמתית אחר בני דת משה וניסיונות אין סופר להכריחם להמיר את דתם.

ו.  במהלך שנות השלטון הקתולי בספרד היו יהודים שנכנעו ללחצים הבלתי אנושיים, למאסרים, לחקירות וכד' והמירו את דתם. חלק גדול מהם המשיכו במסתרים לקיים מצוות היהדות, גם אם לא במלואן, את אלה שניתן לקיים בתוך ביתם פנימה ובהסתר. במאה ה-13 אפיפיור בשם גרגוריוס התשיעי, החל לנהל מאבק בלתי מתפשר באלה שלא מקיימים כללי האמונה הקתולית. צוותים של חוקרים סיירו בכפרים ובעיירות, מצאו את החלשים והכופרים והחלו להענישם. מסע זה אנו מכירים בשם "האינקוויזיציה". עונשיה החלו בקנסות כספיים, בכפיה של וידויים, עלתה לדרגה של עינויים פיזיים והגיעה ל"שיאה" בהוצאות להורג באמצעות עינויים ובשריפת נאשמים בחוצות לעיני כל. בספרד (להבדיל מארצות אירופה אחרות) האינקוויזיציה הייתה עצמאית שפעלה תחת סמכות השלטון המדיני. במאה ה15 בעקבות פרעות קשות נגד הקהילות היהודיות, רבים מהיהודים המירו את דתם. חוקרים אומדים את מספר האנוסים בספרד ובפורטוגל בלמעלה ממאה אלף יהודים.

ז.  כמובן שלא כל היהודים היו אנוסים להמיר את דתם. היו רבים שסירבו להתנצר ולמעשה קידשו שם שמים. בסוף המאה ה15 שלטו בספרד המלך פרדיננד השני, מלך ארגון ולצידו רעייתו המלכה איזבלה הראשונה מקסטיליה. אלה החליטו על צעד דרסטי כנגד היהודים וחתמו על צו מלכותי המורה ליהודים או להמיר את דתם או לעזוב את מקומות מגוריהם ולהיות מגורשים מספרד. הצו הדרקוני הזה נחתם בתאריך ה31 במרץ שנת 1492 (השבו לפני 524 שנים). פרסום הצו ברבים היה לאחר חודש וניתנה ליהודים תקופה של שלושה חודשים בלבד דהיינו עד סוף חודש יולי 1942 להסתלק מספרד. צו זה קרוי בהיסטוריה "צו גרנדה" ((EDICTO DE GRANADA. אנו כמובן קוראים לצו זה "גירוש ספרד".

ח.  הצו כלל הוראות למגורשי ספרד ובו נאסר עליהם לקחת ביציאתם דברי ערך כדוגמת: תכשיטים, זהב או כסף. ניתנה להם האפשרות למכור את נכסיהם עד לתאריך עזיבתם. חובה לציין כי התאריך האחרון לעזיבה היה אז ערב צום תשעה באב. כמובן שהרוצים לקנות רכוש המגורשים ידעו כי זמן היהודים מוגבל וניצלו זאת במו"מ. היו יהודים שנאלצו להפקיר את רכושם. השלטון ראה במגורשים "נוצרים רעים" שהתייהדו ובגדו באמונה הקתולית וזו הייתה למניע ללחוץ על עזיבה מהירה של ספרד.

ט.  היו ממגורשי ספרד שנדדו למדינה הסמוכה פורטוגל, שם היו לחלקם בני משפחה. תרבותה של פורטוגל דמתה לזו של ספרד, מרחק הנדודים היה "סביר". לצערם של יהודים אלה בשנת 1497 הוצא צו גירוש גם על יהודי פורטוגל. משפחות של יהודי ספרד נדדו  ביבשה לאזורים הצרפתיים ולא תמיד התקבלו באהדה. רוב מגורשי ספרד היהודיים בחרו בדרך הימית לעבור לארצות מקלט. רוב אלה התקבלו ברצון על ידי השלטון העות'מאני דהיינו: תורכיה. משפחות יהודיות רבות ממגורשי ספרד נדדו עד להגיעם לארצות מזרח אירופה. קבוצות אלה ואחרות הגיעו לארצות מערב אירופה וקהילות של מגורשי ספרד התהוו בהולנד, בצרפת ובאנגליה. דילמה חריפה עמדה בפני היהודים המגורשים לעבור לארצות קתוליות מובהקות בעיקר איטליה. גם ארצות הבלקן קלטו מגורשים ולימים הוקמו קהילות יהודיות ביוון, בבולגריה, ועוד.

י.  נשאלת השאלה מהן התוצאות העיקריות של גירוש ספרד. משפחות אנוסים רבות שמרו בהיחבא ובהסתר את עיקרי מצוות היהדות. בשנים האחרונות אנו נוכחים בתופעה שצאצאי האנוסים עושים מאמצים גדולים להתגייר ולחזור לדתם המקורית וחלקם עולים לישראל. על כך נאמר במסכת סנהדרין (דף מ"ד עמוד א'): "אנוס הוא ואנוס רחמנא פטריה". בתרבות התורנית היה סממן בולט עם התפזרותם של רבני יהדות ספרד בחלקי אירופה המערביים והמזרחים מחד והגעת פוסקי הלכה לארצות צפון אפריקה או לארצות אסלאמיות. נוצרו שני מוקדים של יצירה תורנית: יהדות ספרדית מחד ויהדות אשכנזית מאידך. בחודש דצמבר 1968, ארבע מאות, שבעים ושש שנים אחרי גירוש יהודי ספרד, נערך טקס סמלי בבית הכנסת הראשי במדריד בו הכריזה ממשלת ספרד, בנוכחות נשיא ישראל ר יצחק נבון ז"ל, על ביטול צו הגירוש. לסיכום: היסטורית גירוש ספרד חייבת להיות צו עליון ליהדות התפוצות לכוון ביתר שאת לתפילתנו: ותחזינה עיננו בשובך לציון ברחמים".