הם היו מתוסכלים. אורית חשה שאין לה 'גבר' במערכת הזוגית. היא מרגישה כ'שומרת עליו'. דואגת לו ולתחושותיו, יותר מדי. היא מתארת תחושות לא קלות – בהקשר זה. היא היתה רוצה שתוכל 'להישען' עליו, להרגיש שיש על מי לסמוך. חסר לה הביטחון שציפתה לחוש ממנו.

ודני מצדו מרגיש, שאשתו "אינה מתפקדת כאשה", ואינה לוקחת את התפקיד ה'נשי'  – לדעתו, במערכת הזוגית.

זהו קושי, שקורה לפעמים אצל זוגות. מדוע זה קורה, ומה עושים?

 בדרך כלל, בבירור קצר יתברר משהו בסגנון, שהאישה מגיעה מבית, בו 'התפקיד' שלה היה, 'משכינת השלום'. היא תמיד דאגה לכך שלא יהיו מריבות בין האחים, ומול ההורים, היא היתה ה'מרגיעה המשפחתית'.

והבעל, בילדותו, היה תחת 'עינם הדואגת' של הוריו, הורים 'עוטפים' שדואגים שהילד לא יזיע… ונענים די בקלות לצרכיו. כדי לסבך את המצב, ניקח דבר אפשרי נוסף, שמשפחתו של הבעל, די מלוכדת ומאוחדת, לעומת משפחת האישה השונה בנקודה זו.

מה שקורה הוא, שכאשר אנו מורגלים מקטנות במשך שנים, להיות ב'תפקיד' מסוים במשפחה, אנו מתרגלים ותופסים את זהותנו, ככזאת. כאן, הבעל, גם לאחר שהתחתן, ימשיך את תפקיד 'הבן שדואגים כל כך לצרכיו', והאישה, תמשיך את תפקיד 'הדואגת והמרגיעה המשפחתית'.

מי שנמצא בתפקיד 'הילד העטוף', שהזכרנו, בעצם בלי שאף אחד יתכוון, הרבה פעמים, יפנים 'אמונה' – תפיסה; שהוא לבד, לא יכול! שללא הוריו, הוא חסר אונים ולא יצליח בחיים. יתכן אפילו שבאיזה שהוא מקום עמוק הוא יופעל על ידי רגשות אשמה על כך שהוא 'נפרד' מהוריו (וממשפחתו המלוכדת). מסיבות אלה, יתכן גם, שיהיה לו חשוב לגור ליד הוריו. כי התרגל במשך שנים לכך שהוריו מעמידים אותו על רגליו. הוא באמת ירגיש שהוא לא יכול, ובהחלט יתכן שהוא יהיה צודק – כל עוד לא ייעשה שינוי. כי אם הוא יחוש בפנים, חוסר ביטחון, חסר עוצמה ויוזמה, הוא באמת יתקשה, כי אנו מתנהגים לפי איך שאנו רואים את עצמנו.

וכמובן, זה הרבה פעמים משליך גם על שאר שטחי החיים. האשה למשל, יתכן שתחוש הרבה רגשות אשמה בחייה, הרבה תחושה של חוסר ערך עצמי, כי במשך שנים, התרגלה, שהיא האחראית לכל מה שקורה, דבר המייצר בהכרח, תחושת כישלון מידי פעם, ורגשות אשמה נגררים. היא גם 'איבדה' את ילדותה, ולאחר שתתחתן, יתכן שתרצה 'לפצות' על כך.

והבעל, לפעמים יהיה בעל ערך עצמי נמוך, וחסר ביטחון, פשוט כי ה'חממה' בה גדל, שידרה לו במהלך השנים, ש'אתה לא יכול לבד'.

מה עושים?

המערכת הזוגית מובנית מיחסים הדדיים – תגובות הדדיות. אם הבעל למשל, לא יושב על המשבצת 'הגברית', וזה יוצר קושי בזוגיות, נכון שיש לו עבודה, ואחריות לשנות. יחד עם זאת ישנה התרומה של הצד השני. מישהו, מאפשר לו את זה, בלא משים…

כי אם אשתו: נוטלת אחריות יתר – היא מונעת ממנו אחריות, ומשדרת לו שאינו צריך לקחת אחריות – הפוך  ממה שהיא מצפה שיהיה. אם היא 'שומרת עליו' – היא משדרת לו שהוא 'לא יכול' לבד – הפוך ממה שרוצה שיהיה. אם היא דואגת מכל תנודה במצב רוחו – כדי להגיש לו, 'לחלש', עזרה – שוב, זהו שדר הפוך ממה שרוצה שהוא יהיה. אם הוא ספקן, והיא 'עוזרת' לו בכל ספיקותיו – ובכך, לא מאפשרת לו להתמודד ולהחליט לבד, להיות חזק בדעתו, וכדומה. הרי שהיא משמרת את המצב.

אז נכון, היא יכולה לומר: 'אבל מה אעשה, הוא חייב את תמיכתי, הוא באמת לא יכול…' נכון, יתכן שזה המצב, יחד עם זאת, אומר בזהירות, שחשוב לשדר ש'אני כבר לא נמצאת במקום הזה, ה'אימהי', בוא נעשה שינוי בהדרגה'. (כמובן, יש מצבים שחשוב ליווי מקצועי).

ואגב, כאן המקום להעיר, שלא חייב להיות איזה מתכון "נכון" למערכת זוגית מוצלחת. בהחלט יתכן זוג, שמתאים להם לתפוס אחרת מהנפוץ, את תפקידי הבעל והאישה בזוגיות, והזוגיות מצליחה. הבעיה היא כאשר אין הסכמה על 'תפקיד' מסוים, או שהאיש או האישה נמצאים בתפקיד שאינו נוח להם, כמו במקרה שהבאנו.

האמת, שכדי 'לתקן' את המצב, לא נדרש שינוי מוחלט של התפקיד הישן. בדרך כלל, גם שינוי חלקי מועיל. התהליך צריך להיות הדרגתי.

קודם כל, כדאי לשדר למשפחת המוצא, ואפילו להבהיר בפירוש, ש'אני כבר לא נמצא שם, בתפקיד הישן'. זה משהו שיגרום גם למעביר השדר, יותר החלטיות, וכוח לשנות את מקומו, כי עכשיו, באותו מקום שהתחיל התפקיד המזיק – במשפחת המוצא, הועבר שדר שה'תפקיד' נגמר.

במקביל, על כל אחד, בהדרגה, לשנות את מקומו בזוגיות. בדוגמא הנ"ל למשל, בהדרגה – על האישה להתחיל להניח לחלק מהדברים שהייתה אחראית להם, ועל הבעל, לקחת את האחריות. זה אומר, שעליה להיות פחות להיות עם אצבע על הדופק, ולא להיבהל מכל שינוי בהרגשתו, דווקא להניח לו להתמודד עם עצמו, ולגלות את הכוחות שבתוכו, ומצד שני כן להרשות לעצמה להיות הנתמכת מידי פעם, בלי שום חשש.

בין השאר, במקרים דומים, המלצתי לבעל גם לקחת יותר אחריות מחוץ למסגרת הזוגית, ולקחת יותר מה שנראה בעיניו כסיכונים. כך שיגיע למקום יותר אמיץ וחזק.

יתר על כן. נתקלתי פעם  במקרה דומה, בו רק הבעל שינה את מקומו, והאישה לא שיתפה פעולה. היא התמידה להישאר על משבצת ה'חזקה', 'לא מתרגשת', וכן הלאה, למרות זאת, הוא הצליח לשנות נקודה זו באישיותו, ואת מקומו בזוגיות. האישה, בלי לשים לב, שינתה מיקום בהתאם. זה היה תהליך ארוך, קשה, עם מהמורות בדרך, עליות ונפילות, אך בסופו של דבר, זה קרה, והכל השתנה שם.

ואגב, כאשר ישנו את 'מיקומם' בזוגיות, הדבר יכול להשפיע על מקומות אחרים בחייהם. אם הבעל למשל, ישנה את מקומו בזוגיות, ייקח את תפקיד ה'גבר', הוא יתחיל לחוש יותר עוצמה פנימית וביטחון עצמי. זה תהליך איטי, זוחל, אך ברור.

באותה מידה, גם האישה, שבדרך כלל תתאר שהיא חשה 'חנוקה', עם רצון עז, להרגיש מידי פעם ה'ילדה הקטנה' – נתמכת, וזקוקה. וסביר גם שהיא גם תחוש הרבה רגשות אשמה בחייה, הרבה תחושה של חוסר ערך עצמי, כי במשך שנים, התרגלה, שהיא האחראית לכל מה שקורה, דבר המייצר בהכרח, תחושת כישלון מידי פעם, ורגשות אשמה נגררים. היא גם 'איבדה' את ילדותה, ולאחר שתתחתן, יתכן שתרצה 'לפצות' על כך. כאן ההזדמנות שלה: אם תזנח את התפקיד התובעני, של 'המרגיעה והתומכת הלאומית', הדואגת לכל, ואם תכנס יותר לזהות ה'נשית' בזוגיות, זה יכול להשליך על שטחי חיים אלו, גם מחוץ לזוגיות.

במילים אחרות: ה'תפקיד' שאני לוקח בזוגיות, יכול להשפיע בעקיפין, על שאר שטחי חיי!

ברור שהדברים מורכבים לפרטים, והדרך לפתרון דורשת יותר פירוט, שלא אפשרי במאמר, אך אם הצלחתי לעזור אפילו לקורא אחד, ולו במעט, והיה זה שכרי.