היו אלה רגעים מרגשים. פעמי ההיסטוריה נשמעו בדממה ששררה בחדר המדרגות של בניין הישיבה בעיירה מיר.

נכדו של מרן המשגיח זיע"א, עלה בשקט במדרגות, מנסה להיכנס לבית סבו הגדול – אך מעברו השני של הדלת, אין קול ואין עונה. המשפחה שהשתלטה על הבית לפני הרבה מאד שנים, בטח מחכה לנקישות הללו ביום מן הימים יבואו; בטח יום יבוא ומישהו מצאצאי בעלי הבית הגדול הזה, ינקוש על הדלת, יבקש לראות, לשמוע, להתגעגע. והם לא פותחים. שקט. דממה. אולי הם יצאו לעבודה, הפטיר מישהו בחדר המדרגות. הם בטח שמעו שאנחנו בדרך, אמר מישהו אחר.

היה זה כשנציגי 'ועידת רבני אירופה' הגיעו בשבוע שעבר לבלרוס לכינוס הועדה המתמדת, שבסופה יצאו כל הרבנים למסע מרגש בין עיירות ליטא של פעם: מיר, וואלז'ין, ראדין ועוד. אך נדמה כי הרגעים המרגשים, הבלתי-נשכחים, היו בעיירה מיר.

לעיירה מיר הגענו בבוקרו של יום, בקור הבלארוסי, לצורך הקמת מצבה על ציון קברו של מרן המשגיח דמיר, רבי ירוחם ליבוביץ זיע"א. את המצבה הקימו בני משפחתו מישראל ומארה"ב כאשר למעמד המרגש הגיע נכדו של מרן המשגיח – הגאון רבי נחמן ליבוביץ שליט"א מראשי ישיבת מיר בירושלים ובני משפחה מארה"ב, ובהם נינו הרב ירוחם ליבוביץ משיקגו.

לאחר תפילת שחרית באולם הסמוך לבית מלון, בו שכן לפני עשרות שנים בית כנסת, יצאנו כולם, רגלית, אל מבנה סמוך. במבנה הזה ישבו עד לפני כשמונים שנה מאות תלמידי ישיבת מיר. כאן, בעצם, נוסדה הישיבה לפני 200 שנה בדיוק. לכאן הגענו כדי להריח ולהתבשם מאווירה של הישיבה שאיננה כאן. היא הועתקה מזמן לירושלים ולארה"ב ולמודיעין עילית ולסניפים הנוספים של ישיבות מיר בעולם.

בתוך בניין הישיבה – אין זכר לבית מדרש. בחלק האחד – חנות לממכר מוצרים לבית ולגינה. בחלק אחר – סניף הדואר המקומי של העיירה מיר. ובחלק האחורי מצאנו ביתן קטן שמתברר כתחילתו של חדר מדרגות.

במשלחת איתנו, כאמור, נכדו של מרן המשגיח – הגאון רבי נחמן ליבוביץ שליט"א מראשי ישיבת מיר בירושלים. יחד עם אחיינו, הנין משיקגו, הוא מתחיל לעלות במדרגות – כשמצלמת הוידאו של "קול חי" מלווה אותו במעלה הבניין, קומה אחת בלבד.

הנכד הגאון רבי נחמן ליבוביץ, והנין רבי ירוחם ליבוביץ - בכניסה לחדר המדרגות

צילום: בצלאל קאהן

הנכד, רבי נחמן ליבוביץ, נוקש בדלק. אין קול ואין עונה

צילום: בצלאל קאהן

הרב ליבוביץ עולה, כשאליו מצטרף עורך "יתד נאמן" הרב ישראל פרידמן. הרב ליבוביץ מגיע לדלת החומה בקומה השניה, והוא נוקש. מנסה לבדוק האם סוף-סוף, אחרי כל-כך הרבה שנים, רגל יהודית תשוב לדרוך בקומה הזו, בבית הזה.

"כאן למעלה הזיידע (רבי ירוחם) היה יושב ולומד כאן ומקבל אורחים ותלמידים. כאן היה חלון קטן שממנו היה רואה את הנעשה למטה. זה גם היה עזרת נשים של היכל הישיבה, שלש נשים היו מתפללות כאן", מסביר לנו הגר"נ ליבוביץ שליט"א.

כעבור דקות אחדות, כשהוא מבחין שאין קול ואין עונה מעברו השני של הדלת, בעל הבית שהשתלט על הדירה הזו לא עונה – הוא סב על עקביו, מאוכזב משהו.

מכאן אנחנו יוצאים למעמד המרגש בחלקו האחר של העיירה, בבית העלמין, להקמת המצבה על ציונו של הסבא, מרן המשגיח זיע"א.

זה היכל הישיבה של פעם. היום חנות למוצרי בית וגן

צילום: משה פרידמן

פעם ישבו כאן תלמידי ישיבת מיר ולמדו תורה. היום - סניף הדואר המקומי של העיירה מיר

צילום: בצלאל קאהן

שליח "קול חי", בצלאל קאהן, על רקע בניין ישיבת מיר

צילום: משה פרידמן