הרהורים לאסרו חג.
זהו עבר. התחפושת כבר עמוק במחסן, הבונבונירות מסודרות לפי סוג וצורה, הבית עמוס ממתקים לעייפה מכל זן שקיים בעולם, אבל בגדול פורים מאחורינו.
דקה לפני שאנחנו עפים לנקיונות וללחץ האטומי של פסח אני חייבת להבין משהו שאולי פיספסתי, ולא, אל תתחילו לי עם הקטע של "את נאיבית, ולא מבינה כלום מהחיים" כי בסך הכל מבחן האייקיו שלי האחרון עבר על הגבול אבל עבר.
כחלק ממצעד התחפושות המרהיב שכלל קריאטיביות ויצירתיות כמו כל שנה, תחפושת אחת צדה את עיני המשתאה; ילד רעול פנים, אקדח, ציציות משתלשלות ותמונה של ישיבה מלאה בחורי חמד שיושבים ושוקדים על תורתם.
למה התחפשת? אני מבררת בשקט ובעדינות בשביל לא לצאת טפשה (איך למען ה' אני לא יודעת לזהות תחפושות?).
מה זאת אומרת למה? לעצניק.
הלם.
ילד טהור ותמים ילד חיידר קלאסי, משפחה מצוינת, יש גבול לכל תעלול והאמא מאושרת כולה על הגאונות פרי בטנה, האב הסתובב נפוח מהתרגשות מהחכמה, הילד היצירתי חשב על הרעיון ועל הביצוע לבד. לא מגיע לא צלש?.
נראה שהפורים הזה היה מישהו שהחליט לסגור חשבונות עם כל מי שלא בדיוק מסתדר לו בטייפ קאסט, יש מי שהחליט לעשות דמוניזציה לכל מה שלא מתאים לו.
והעניין הוא שהמבוגרים שבחבורה נותנים לזה לגיטימציה מלאה, מציאות.
נכון פורים, נכון הכל מותר, הכל נכון. אבל מה זה השנאה שמבעבעת פושה בין כל חלקי העם, איך הורים יכולים לקחת על המצפון שלהם לתת לילדיהם לעשות ככל העולה על רוחם באצטלה של תחפושת?
שלא לדבר על חילול ה' ועל הסיפור במאה שערים והמשטרה שהיתה צריכה להתערב, מי החליט מי שפוי מי לא, מה אסור מה מותר, האם נדמנו לפורקי עול, אין דין ואין דיין??
כשאנחנו כמגזר שסועים מבפנים לא מקבלים את האחר ולא נותנים מקום של כבוד לדעות ולהתנהגות של השני גם אם זה מציק לנו במרחב שלנו, איך נרצה שההסברה שלנו תעבוד? אנחנו לא יודעים להתמודד עם מה שיש לנו בפנים.
כאמא, כשילד מביא לי ציון 100 ודקה אחר כך רב עם אחיו הציון שהוא הביא שווה אפס, קודם כל דרך ארץ זה אלף בית.
זה היינו אך.
ילד שיושב ולומד ומתנהג לכאורה כמו בן תורה ואחר כך בא עם תחפושת כזו או שהוא מדבר רע חופשי על כל מי שלא מתיישר עם הערכים עליהם גדל או חונך הוא פושע או ההורים שלו פושעים (כי הוא שמע את זה בבית ) או גם וגם. זה לא התנהגות חרדית.
חבל, חבל שזה ככה. זה כואב זה מכעיס וזה נגע שפושה ולא נראה שהולך לסגת בקרוב אם לא יהיה מי שיתעורר וירעיד את אמות הסיפים ויצעק ויארגן כנסים של אחדות ואהבת האחר לפחות כמו כנסים של פגעי הטכנולוגיה או האקדמיה, כי ממחלוקת צריך לברוח כמו מאש, לפני שיהיה מאוחר מדי.