ביקור לילי בהיפּוּכוֹלֶנְד

    הרב אברהם ברזילאי 3 Comment on ביקור לילי בהיפּוּכוֹלֶנְד

    הרב אברהם ברזילי על מסע מסוג שונה שהחלק הטוב בו זו הקימה מהחלום • מרתק

    הרב אברהם ברזילי
    20:26
    28.03.24
    המהדורה המרכזית No Comments on יו"ר ש"ס דרעי תוקף: "זו מלחמת שמד; נבחן את צעדינו"

    התכניות האחרונות

    ארכיון תוכניות

    פוסטים אחרונים

    תגיות

    "אתה הרב ברזילאי, לא?" פנה אלי אברך בשנות הארבעים בסיומה של תפילת ערבית כשיצאנו מביהכ"נ הצנוע שבאחד מיישובי הצפון שמידי שנה רואה מניינים בשפע מציבור אנ"ש הנופשים באזור בבין הזמנים. "ככה אומרים" משכתי בכתפיי תוך שאני ממהר להימלט לפני שהלה ישלוף שאלה חינוכית 'ממש קטנה' (גם לי מגיע חופש, לא?…) "אתה חייב לשמוע חלום שחלמתי". המשכתי לכוון רכבי שחנה בתל העפר הסמוך תוך שאני מנופף לו בתנועת ביטול. "אה, חלומות שווא ידברו, אל תאמין להם!" אני כמעט בתוך הרכב ואז הוא אומר "כדאי לך לשמוע את החלום. אולי תספר אותו בהרצאות שלך, זה קשור לחינוך…" זה כבר ממש סיקרן אותי.

    החלטתי לסכן את עצמי ולהקשיב לברנש. נעמדנו שנינו שעונים על הרכב והוא החל לספר: "בחלומי אני נוסע ברכב אספנות על כביש צר ומבודד באמצע שומקום בעולם. משני צדי הכביש רק שדות, קוצים ויובש מחניק באוויר. בעודי אוחז בהגה אני תוהה לעצמי הכיצד נקלעתי לכביש זה כשאין לי צל של מושג היכן מיקומי הגיאוגרפי במפת העולם. ואני רק נוסע ונוסע ולא מגיע לשום מקום… חרדה עטפה אותי, מה גם שמד הדלק החווה שהוא הולך ואוזל, והשעה כבר שעת דמדומים. לפתע הבחנתי בשלט ישן ומאובק ועליו כתוב "ברוכים הבאים להיפּוּכוֹלֶנְד". נסיעה קצרה בעיקול השביל הוביאה לגילוייה של עיירה נפלאה ומוזרה כאחד. עצרתי ליד אחד הבתים ונקשתי בדלת. בפתח עמד איש זקן בשנות השמונים לחייו פניו מאירות וכששמע שאני אורח שנקלע למקום מיד פתח את ביתו לרווחה והכניסני פנימה.

    בעודי מתיישב על הספה שמעתיו קורא בקול "ילדים בואו, יש לנו אורח מיוחד. יוסי אתה תכין שתיה, ישראל אתה תגיש מאפה, רותי וציפי אתן תציעו לו מיטה ודסי הקטנה תעזור לאמא במטבח" מהחדר הסמוך הגיחו חמשת הילדים, איש איש לתפקידו. "פשש… איך הצלחת לחנך כל כך יפה גם את נכדיך? אני עם הילדים שלי לא מצליח, מי בכלל חושב על הנכדים…" – תהיתי בפניו. האיש חייך אלי ואמר "אלה לא הנכדים שלי אלו הילדים שלי!" הייתי המום. "אה…אבל אתה איש זקן מאוד…" האיש חייך שנית ואמר "אתה לא יודע היכן אתה? אתה בהיפּוּכוֹלֶנְד – הארץ ההפוכה. כאן סדר החיים הפוך. כאן קודם כל לומדים מקצוע, אח"כ מוצאים עבודה, חוסכים הרבה כסף, מזדקנים קצת ומשביחים את המידות ואח"כ, בגיל שישים וחמש מתחתנים ואז הילדים נולדים לעולם רגוע, שליו, להורים מבוגרים עם מתינות וסבלנות, עם נסיון חיים עשיר והחיים הרבה יותר טובים.

    לא כמו העולם המשוגע שבחוץ בו מתחתנים בגיל כ"כ צעיר בלי גרוש בכיס, בלי נסיון חיים ובלי בשלות המידות. חבר'ה שמשחקים באבא ואמא, לא פלא שמשפחות שם מתפרקות והבלאגן חוגג. כאן בהיפוכולנד הכל בדיוק הפוך – לא הרבה יותר טוב?… "ואז התעוררתי" – סיים האברך לספר לי את חלומו.

    נשמע מקסים, לא? אז למה הקב"ה ברא את העולם הפוך? מדוע אמרו חז"ל "בן שמונה עשרה לחופה"? הוא עוד ילד , מה לו ולמקצוע הכ"כ מורכב הזה שנקרא 'הורות'?…

    תהייה זו נובעת מטעות נוראה בהשקפה התורנית על המושג הורות. אם היינו מסתכלים על המשפחה במבט תורני היינו מגלים כי אין תפקידם של ההורים לגדל ילדים- כי אם לגדול איתם יחד! הילדים הם בית ספר מצוין להורים. הם המאמנים האולטימטיביים של ההורים לסבלנות, לענווה, להתגברות על הכעס, על התאווה, על הכבוד. הם שליחים מיוחדים של בורא עולם לאמֶן אותנו להיות אנשים טובים יותר, סבלניים יותר, מאופקים יותר. במקום להסתכל על הילד כנודניק שלא נותן לשבת בשקט ולקרוא עיתון, כחוצפן שמזלזל בכבודו של אבא, כמופרע ש'שורף' לנו את כל הלילה עד שהוא נרדם. הבה נסתכל עליו כשליח טהור של בורא עולם ששלח אותו באופן אישי לאמן אותנו להיות סבלנים יותר, מאופקים יותר, ענווים יותר.

    טוב שהיפּוּכוֹלֶנְד היא רק חלום. שתישאר חלום. לשם היא שייכת – לא למציאות!

    אז בפעם הבאה שהנודניק שלכם 'מתקרצץ' לכם מול העיניים כשאתם מנסים להירגע על כוס קפה עם בן הזוג במרפסת- במקום להעיף עליו מזלג- קרבו אותו, חבקו אותו, נשקו על ראשו ולחשו לעצמכם את המילים "תודה מלאך קטן שלי שאתה ממלא תפקידך נאמנה להפוך אותי לאיש טוב יותר- תודה!".



    3 תגובות

    מיין תגובות
    1. 3

      הרב ברזילי איש מתוק …תמיד אומר את מה שצריכים לשמוע