בית שמש, היום שאחרי ניצחונה של הגב' עליזה בלוך והפסדו של משה אבוטבול, היא עיר כואבת.

כואבת מההפסד הצורב, למרות הפער הלא גדול של 530 קולות בלבד בין המנצחת למפסיד. וההפסד הזה, שהיה רשום הקיר ימים רבים, הוא הפסד של יותר מחצי עיר, התושבים החרדים, שמעטים מהם פעלו על דעת עצמם ולא צייתו ל"ועשית ככל אשר יורוך". נכון, זה הפך לטרנד של "אני יעשה מה שטוב לי וטוב לעיר", אבל מותר לנו, כיהודים חרדים שומרי מצוות, להתגאות בציות המוחלט של כל יהודי חרדי – לרבנים ולגדולי התורה.

אז מה קרה כאן, איך בעיר בעלת רוב חרדי ברור ומוצק, עיר שזכתה לתוספת נאה של אלפי תושבים חרדים בחמש השנים האחרונות, לא הצליח המועמד החרדי, ראש העיר בעשר השנים האחרונות, לשחזר את הניצחון הראשון והשני והבחירות החוזרות?

הרבה אשמים בדבר, ונלך צעד אחר צעד.

לפני שנה, פנה משה אבוטבול לדגל התורה והציב להם אולטימטום: תחליטו בהקדם האם אתם מעוניינים להתמודד לראשות העיר. אם זה משה מונטג – אני פורש. אם זה מישהו אחר – אני מתמודד. דגל התורה לא אהבה את ההכתבה הזו, והתמהמה, בטענה שתקבל החלטות רק לאחר חג הפסח (בכיר ב"דגל התורה" אמר לי בדיעבד, לפני מספר חודשים, שגרירת הרגליים הזו היתה טעות קשה").

במקביל, אחרי כמה שנים של שקט בין חרדים לחילונים בעיר, והצטרפותה של סיעת הליכוד לקואליציה, לליכודניקים לא היו כוונות להריץ מועמד או לתמוך במישהו אחר מלבד אבוטבול. לקראת חג הפסח סיעת הליכוד המקומית ביקשה לסגור את העניינים מול אבוטבול. יתר השותפים החרדים שלו ידעו על פניית הליכוד, אבל לאף אחד לא היתה את התבונה לנצל את העובדה הזו ולנעול את השורות. היו שחשבו שבכל מצב יש רוב מספרי לציבור החרדי, והשאננות הזו גרמה לוואקום ששמה עליזה בלוך.

בתחילת הקיץ, יו"ר הליכוד בעיר, שלום אדרי, התחנן פעם אחר פעם, בואו נסגור. בואו נתקדם. הוא הגיע עם נדוניה נאה ביותר של אלפי קולות בונקר, של ליכודניקים שיצביעו כמעט כאיש אחד למי שימליצו עליו, אבל לא היה עם מי לדבר. הויכוחים בתוך המפלגות החרדיות בשאלת ראשות העיר, נמשכו.

עד שמרן שר התורה רבי חיים קניבסקי שליט"א הכריע, כי על דגל התורה לנהל מו"מ עם אבוטבול, על צרכי הציבור הליטאי בעיר. אבל גם אז, לא כולם היו שלמים עם המהלך, והמו"מ נמתח לא פחות משלושה חודשים.

בינתיים בליכוד הבינו שהחרדים אינם מאוחדים, והתיישבו על הגדר. לתוך הוואקום הזה השתחלה עליזה בלוך, והחלה בקמפיין שקט. ועדיין, אף אחד לא התעורר. יש לנו הרי רוב מספרי בעיר. וצריך לסגור את העניינים בין דגל התורה לאגו"י על השישים-ארבעים או חמישים-חמישים.

וכשהדברים מתנהלים בצורה כזו, מגיעים ברגע האחרון למערכת הבחירות, בתוספת תקלה טכנית בהגשת המועמדות לראשות העיר.

זה נגמר בבום
שנה שלמה שרפו אנרגיות רק כדי לארגן את הציבור החרדי מבפנים. בדיעבד, יכול להיות שההנהגה הארצית והמקומית של המפלגות החרדיות תבין בדרך הקשה, שמשחקים פנימיים כאלה יכולים להיות טובים באלעד, במודיעין עילית, בביתר או בבני ברק. אבל בעיר מעורבת כמו בית שמש, אם לא קולטים שהציבור החרדי לא נוסע לבד על הכביש אלא צריך להביא עוד קהלים – זה נגמר בבום מהדהד.

טרם הצלחתי לעיין בכל הקלפיות של השכונות החרדיות לעומק. אבל כשמאחדים את כלל הקלפיות החרדיות, מגלים שיש ממוצע של כשישים אחוזי הצבעה בלבד, לעומת כ-67 אחוזי הצבעה בעיר הוותיקה, הלא-חרדית.

שועלי בחירות שכבר עיינו בנתוני הקלפיות, טוענים שבמעוזים החסידיים והירושלמיים, היו קלפיות של עד שלושים אחוזי הצבעה. פחות מהפעם הקודמת, אז אחוז ההצבה היה גבוה יותר. המציאות היתה צריכה להיות הפוכה. תמיד הגענו ל-67% הצבעה כלל-חרדי, הם טוענים, והפעם היה הפוך. זה אומר שמשהו עמוק מאד קרה כאן.

אז נכון שקל לומר שהיו כאלה שהצביעו בעד בלוך כמחאה נגד המפלגות החרדיות (שוליים אמרנו), ואכן היו כאלה, אבל אם כל היתר היו מגיעים לקלפי, או אם היו מביאים את כל היתר לקלפי – המהפך הזה לא היה מתרחש.

כשמפלחים את הקלפיות לפי שכונות, רואים דבר מאד ברור: רמת בית שמש א' הביאה כשמונים אחוזי הצבעה. רמת בית שמש ג' כ-85 אחוזי הצבעה. נתוני שיא. מדובר בשכונות עם אפיון ליטאי ברור. כלומר, המטה של דגל התורה הגיע למיצוי הקולות ועבד בצורה מקסימלית להביא את המצביעים שלו.

קחו למשל את סיעת בני תורה, עץ. לראשונה היא התמודדה בבית שמש. המאגר הטבעי שלה עומד על כאלף קולות בלבד, ובסופו של תהליך הגיעו ליותר מ-1,800 קולות. איך? ובכן, הם נלחמו על הקיום שלהם, ולכן המטה שלהם היה יעיל ועשו את הבלתי יאומן. הם הצליחו לגייס עוד שלושים אחוזים מעבר ל'בונקר' הקולות שלהם. כל מי שהתקשר למטה של 'בני תורה' וביקש פעילים או רכב להסעת מצביעים – קיבל מיד. והיו אלה בעיקר כאלה שבדרך כלל לא באים להצביע, שביקשו שיקחו אותם לקלפי בשעות שלא מסתובבים אנשים ברחובות וכו'. הם ידעו שאם לא יעבדו כמו שצריך – הם יפסידו (במאמר המוסגר, ההסכם של הרגע האחרון עם 'בני תורה', בהסכמת דגל התורה, לתמיכה באבוטבול, הצילה אותו מתבוסה צורבת. תארו לכם שאבוטבול היה מאבד את 1,800 הקולות שלהם!)

וכשיורדים בעיר לעבר השכונות היותר חסידיות, מגלים מצב קשה. יהודי חסידי תיאר לי אתמול, כי רצה ללכת להצביע, אבל אף אחד לא התקשר אליו מהמטה. הוא בסוף הצביע, אבל אשתו נשארה בבית. אף אחד לא דירבן אותם. פעיל חסידי אחר סיפר כי נאלץ לבקש ממטה יום הבחירות של 'בני תורה' כוח עזר, כדי להסיע מצביעים לקלפי.

ומכאן, קל וחומר: ומה אנשי 'עץ' שהצליחו להביא ציבורים מעבר למאגר הטבעי שלו, ידעו להילחם על כל קול ולהביא עוד 600 קולות – אגודת ישראל שיש להם מאגר של אלפי קולות בשכונות החרדיות, בעיקר החסידיות, לא טרחה להוציא אותם מהבית – איך אפשר כך לנצח? זה א"ב של מערכת בחירות. אף אחד לא מצפה שבשכונה חסידית-ירושלמית כמו רמת בית שמש ב', יגיעו ל-80 אחוזי הצבעה. אבל לרדת באחוז ההצבעה לעומת הבחירות הקודמות? כך למשל, בשכונת חפציבה, שכונה עם אופי מאד חסידי, גם בלי אנשי 'העדה החרדית', רבים לא הגיעו להצביע. והם חסידים.

אז נכון, פעילי 'שלומי אמונים' וגור היו עסוקים בירושלים. צבא שלם של מתנדבים עבד למענו של יוסי דייטש בירושלים ולמענו של ישראל פרוש באלעד, אבל בדרך שכחו שיש גם עיר ששמה בית שמש, וצריך לנצח שם.

כל האזור החסידי הוזנח. האזור הכלל-חסידי, שהוא שוליים רחבים מאד, הוזנח. ברסלב למשל, שבפעם הקודמת הצליחה לגייס 900 קולות כדי להכניס את נציג 'שלומי אמונים' אברהם נחמן פרנקל, הפעם, נתוני הקלפיות מוכיחים שהם לא הגיעו כמו בפעם הקודמת.

עבור מלחמה חסרת סיכוי בירושלים הפקירו את בית שמש וגרמו לנפילתה.

הכישלון הוא לא יתום
אז היו כשלים, אבל גם משה אבוטבול, נכשל. אבוטבול, ידיד אישי שלי, אדם יקר ביותר, שבית שמש חבה לו הרבה מאד על המהפכות שעשה בעיר בשני העשורים האחרונים, במיוחד על הניהול הרגיש והמיוחד של העיר הרגישה – אבל גם הוא לא עשה את המצופה ממנו. הוא היה חובבני מדי ביחסו לכמה מוקדי כח ספרדיים בעיר, אותם הוא איבד. זה גרם לו נזק בל יתואר.

מאידך, אף אחד במפלגות החרדיות בעיר לא מצפה מאבוטבול לנהל מטה יום בחירות. הוא מעולם לא עשה זאת. אבל הוא היה הפלטפורמה, הוא היה המישהו שבאמצעותו מנצחים את המהלך, באמצעותו אפשר להמשיך לספק את צרכי הציבור החרדי, בדיוק כפי החרדים דורשים וצריכים.

אבל בסופו של דבר, מי שניהל את מטות יום הבחירות, היו אגודת ישראל ודגל התורה, והם נכשלו. לא היו דוכני בחירות סמוך לקלפיות. לא היתה נוכחות של המפלגות החרדיות ושל אבוטבול בעיר הוותיקה. זה מעיד שיותר מדי אנשים היו שאננים. מספרית, אמרו כולם, הרוב הוא חרדי וננצח. אבל זו היתה אשליה שאפשר לשבת על זרי הדפנה ולנצח את הבחירות.

איפה הם המבוגרים האחראיים, ראשי המפלגות החרדיות בכנסת, שידעו במערכות הקודמות לרדת לבית שמש ולנהל את הבחירות מקרוב? לפני 15 ו-10 שנים, כשהציבור החרדי נלחם לנצח את הבחירות, הם היו כאן ימים ולילות וניצחו בגאון על מערכת שהצליחה מעבר לכל דימיון. הפעם הם זנחו את בית שמש כמעט לגמרי, למעט השתתפות בכמה כינוסי בחירות.

בסופו של דבר, זה השפיע. לא ראינו את האש בעיניים של הפעילים. המערכת היתה רדומה. שאננה לגמרי.

נפגשתי בחודש האחרון עם ראשי המפלגות החרדיות בכמה הזדמנויות. הסברתי להם שאם לא יתחילו להתערב בבית שמש – נפסיד את העיר. השאננות אוכלת כל חלקה טובה. כולם אמרו לי שאני צודק, אבל לא עשו דבר. הם היו עסוקים, ובצדק מבחינתם, בערים אחרות, בחיפה, במערכה כבירה על ירושלים ובמערכה משפטית אבודה על אלעד.

ובסוף התהליך – אבדה גם בית שמש.

ומה הלאה?
אז נכון שיש גוש חוסם. ונכון שצריך לקוות שהגוש החרדי המונה 12 מנדטים יכול ליצור ציר ברור מול עליזה בלוך, עם סל דרישות חסר תקדים, שאם היא לא תעניק אותם לנציגים החרדים – העירייה תשותק לגמרי. אבל שני הצדדים יודעים, שלא נכון לשתק את העיר. נכון יותר לשנס מתניים, לנהל אותה כמו שצריך. ומאחר והגב' בלוך הצהירה בכל מערכת הבחירות שזו הכוונה שלה, שזו תכנית העבודה שלה, סביר להניח שהיא תיענה למרבית הדרישות החרדיות, ונאחל לה הצלחה רבה בניהולה של העיר המורכבת.

והנחמה פורתא: בעוד חמש שנים שוב בחירות, הכוח החרדי בעיר יגדל עוד (ולא יעזור כלום לגוש הלא-חרדי), והלוואי ויצמח מבין תושבי העיר מנהיג פוליטי שיידע לאחד את כולם, להצית אש בעיניים לכולם, ולהחזיר את השליטה בעיר בעלת הרוב המוחץ של תושבים חרדים.

ועד אז, למרות האכזבה הקשה, השמש תמשיך לזרוח בבית שמש.