'דברים נפלאים על סגולת וכוח השם של האדם'

כתב רבינו האור החיים הקדוש בפרשתינו, ששמו של האדם, הוא השם של נשמתו, וה' נותן בלב האדם לקרוא שם לבנו כפי שם נשמתו.

ובזה מבאר רבינו הקדוש את דברי הגמרא על הפסוק 'לְכוּ חֲזוּ מִפְעֲלוֹת יְהֹוָה אֲשֶׁר שָׂם שַׁמּוֹת בָּאָרֶץ', ואמרו חכמים שאפשר לדרוש את הפסוק כאילו כתוב 'שֵמּוֹת', שהקדוש ברוך הוא נותן לאב בשעת הברית מילה את השם, שיתן לבנו כפי שם נשמת הבן.

ובספרו הקדוש 'חפץ השם' כותב רבינו הקדוש וזו לשון קודשו: 'ידוע אומרם זכרונם לברכה, כי כל השמות שקורין האבות לבניהם, הם הם השמות העיקריים שקורא ה' לנשמות בעולם העליון, וה' נותן בלב האדם לקרות השם ההוא לבניו כשם שקרא ה' לנשמה'. עד כאן לשונו.

ובזה מבאר רבינו את המסופר בגמרא, שרבי מאיר היה בודק את תכונות האנשים לפי שמותיהם, כי בשם של האדם טמון כוח ומעלת נשמתו, ואפשר לדעת את זה לפי שמו.

ולכן גם מובא שצריך האדם לומר פסוק בסוף שמונה עשרה כדי שיזכור את שמו.

ואדם רשע אין לו שם, ומה ההסבר הזה???

והתשובה היא, כשאדם חוטא הוא מאבד את הנשמה, וממילא מאבד גם את שמו.

ובזה מבאר רבינו הקדוש בטוב טעם, את הפסוק בפרשת נצבים ו'ומחה ה' את שמו מתחת השמים', וזה לשון קודשו: 'דע, כי שורש נשמות עם בני ישראל יסודתם בהררי קודש תחת השמים, והנשמות הם חצובות מתחת כסא כבודו יתברך, והבן. וכבר ידעת סוד השם כי הוא הנשמה, וכמו שהארכנו במקומות אחרים, ואמר הכתוב 'ומחה ה' את שמו', שהיא נשמתו, משורשה, שהוא תחת השמים, וזו היא כריתות הנפש משרשה'. עד כאן לשונו.

[אור החיים וישלח פרק לה פסוק י]