הפאזל של החיים – פרשת בשלח \\ הרב נהוראי משה אלביליה

הרב נהוראי משה אלביליה No Comments on הפאזל של החיים – פרשת בשלח \\ הרב נהוראי משה אלביליה

"כל יהודי הוא קודש קודשים", במה? ומה עשתה השתדלות של יהודי פשוט?

18:14
07.04.20
בנצי לייזרוביץ No Comments on נהריה: בבי"כ התקהלו מספר פעמים תוך סיכון חיים – המשטרה נתנה דוחו"ת

התכניות האחרונות

ארכיון תוכניות מוקלטות

גם בפייסבוק

היום ברדיו

[daily-schedule schedule=1]

פוסטים אחרונים

תגיות

לכל אדם יש רצון לקצור הצלחות בתחומים רבים בחייו. אפשר לפגוש את הרגשה של "עשיתי את זה", "הצלחתי". כמובן שהכל בסיעתא דשמיא, פעמים שהכל זורם ומצליח, ויש הרגשה שכל החלקים שרצינו בחיים מתחברים, אך יש פעמים שאנו נמצאים למטה בגלגל, ופה מתחילה ההתמודדות.  אדם שקשה לו לקבל אכזבות, הוא לא מכיר את המושג הזה בכלל, ברגע שתגיע האכזבה לפתחו, הוא ירגיש שהוא אבוד, אין לו מה לעשות ולאן להימלט מהמצב אליו הוא נקלע..

וכאשר נוצר מצב כזה, בדרך כלל האדם לא יזכור את כל ההצלחות שלו ואת הטוב שבאמת הוא יכול להפיק מעצמו.

מצאנו במדרש רבה בפרשת השבוע דבר מעניין על הפסוק הראשון בפרשה: "ויהי בשלח פרעה את העם ולא נחם אלוקים דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא כי אמר אלקים פן ינחם העם בראותם מלחמה ושבו מצרימה"(שמות סדר בשלח פרשה ג'):

דָּבָר אַחֵר, וַיְהִי בְּשַׁלַּח, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים קמז, טו): הַשּׁוֹלֵחַ אִמְרָתוֹ אָרֶץ, אוֹי לָהֶם לָרְשָׁעִים שֶׁהֵם רִמָּה וְתוֹלֵעָה וּבְטֵלִים מִן הָעוֹלָם וּמְבַקְּשִׁים לְבַטֵּל דְּבָרוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. אָמַר לָהֶם אַתֶּם אֲמַרְתֶּם (שמות ה, ב): וְגַם אֶת יִשְׂרָאֵל לֹא אֲשַׁלֵּחַ, וַאֲנִי אָמַרְתִּי (שמות ה, א): שַׁלַּח עַמִּי, נִרְאֶה דִּבְרֵי מִי עוֹמְדִים דִּבְרֵי מִי בְּטֵלִים. לַסּוֹף עָמַד פַּרְעֹה מֵעַצְמוֹ וְהָלַךְ וְנָפַל עַל רַגְלָיו שֶׁל משֶׁה וְאָמַר לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל (שמות יב, לא): קוּמוּ צְאוּ, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַה פַּרְעֹה דְּבָרֶיךָ עָמְדוּ אוֹ דְּבָרַי, לְכָךְ נֶאֱמַר: הַשֹּׁלֵחַ אִמְרָתוֹ אָרֶץ, אֵימָתַי וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה, וְכִי פַּרְעֹה שִׁלְּחָם, בִּלְעָם אָמַר (במדבר כג, כב): אֵל מוֹצִיאָם מִמִּצְרַיִם, וְכָאן כְּתִיב: וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה, אֶלָא מְלַמֵּד שֶׁהָיָה פַּרְעֹה מְלַוֶּה אוֹתָם וְאוֹמֵר לָהֶם הִתְפַּלְּלוּ וּבַקְּשׁוּ עָלַי רַחֲמִים, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יב, לב): גַּם צֹאנְכֶם גַּם בְּקַרְכֶם קְחוּ כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתֶּם וָלֵכוּ וּבֵרַכְתֶּם גַּם אֹתִי, וְאֵין שִׁלּוּחַ הָאָמוּר כָּאן אֶלָּא לְוָיָה, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יח, טז): וְאַבְרָהָם הֹלֵךְ עִמָּם לְשַׁלְּחָם.

ומה שכרו?

(מדרש תנחומא): "לֹא תְתַעֵב מִצְרִי" (דברים כג, ח). 

א. בעל ה"אור יהל" מקשה קושיה נפלאה, הרי לכאורה נשים לב במי מדובר? ב-פ-ר-ע-ה! שאמר "מי ה' אשר אשמע בקולו וקיבל מכות גדולות ונאמנות, ובמכה העשירית "ותהי צעקה גדולה בכל ארץ מצרים", ונתיירא ונפחד שלא ימות כמותם וממהר הוא לשלחם, והנה כאשר פוסע כמה פסיעות ללוותם, נעשה רעש ברקיע ומכירים לו טובה על כך? ועוד חקקו בתורה לנצח נצחים "ויהי בשלח פרעה", פליאה עצומה! הלא גם כן הקב"ה אמר עתה תראה כי ביד חזקה ישלחם, והשכר העצום שלו בגלל זה "לא תתעב מצרי", מדוע?

ב. "אך הט אזניך ושמע. יסוד גדול שלמדנו מכאן. משל למה הדבר דומה. כשרואים חתיכת חומר גוש אחד. לא נבין כי נצטבר בו כמה מיני חומרים שונים. אבל המומחה והאומן יודע להפרידו לחלקיו. כל חלק וחלק בפני עצמו. וכן הוא יותר לאין ערוך לחלקי מעשיו ומחשבותיו של האדם שהרי כתוב "וייצר ה' אלוקים את האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים", וכו'…

ג. "לכן כשם שהקב"ה אין לו סוף ותכלית, כך הנשמה באדם חיה לנצח, והנה בעוה"ז שהוא מגבל ואנו מוגבלים בו, אין שום מושג לחלק דבר זולת במספר, שגם הוא גבול יש לו, משא"כ בעולם האמת שם מפרידים כל חלקי מעשי האדם ומחשבות ליבו לאלפי רבבות חלקים. וגם החלק הזה מחלק לעוד אלפי רבבות חלקים עד אין מספר, כי בעל כרחו, מתמזג בכל מעשה ומחשבה של אדם כח נשמתו הנצחית, וחלק מנצח הרי הוא נצח! [יש בכל אדם כח שמורכב כעין פאזל של המון חלקים, בחיים צריך רק למצוא את חלק הפאזל, החלק הטוב שיתחבר עם שאר החלקים והכוחות וההתמודדויות שנתן לך הקב"ה] ואמנם אין שום מומחה לזה אלא הבורא ית"ש שהוא "חוקר לב ובוחן כליות".

ד. "מעתה נבין כי אף רשע זה כפרעה, שהכביד ליבו ולא שלח את בני ישראל, אם עמוק עמוק התנוצץ בו ניצוץ קל שבקלים של רצון טוב לשלחם, ופסע כמה פסיעות ללוותם, ואף כשזה בא לו מתוך צרי ויסורים נוראים, ולא עוד אלא שאחר כך חזר בו גם מזה, "וירדוף אחרי בני ישראל", בכ"ז חלק טוב קטן אשר טמון בתוך אלפי אלפים לאין מספר של רוע מוחלט, לא נאבד ולא נעלם בשמים, וכו', וניצוץ זה מתגבר בשמים, וכו', אלא שמעלה זו של פרעה גרמה להתעלותם כולם ולטהרם משיקוצם, עד כדי להזהיר בני ישראל בל"ת של "לא תתעב מצרי", כזה הוא כח צלם אלוקים אשר באדם.

והמסר מדבריו הוא:

שכל אחד יודע שיש בו משהו טוב המחכה לניצול, ומחכה לאופציה להוציא את זה לאור, כעין גרעין של פרי שזורעים באדמה. ראשית הגרעין נרקב ונראה שהוא אבוד, ולא יצא ממנו דבר, וכך אט אט  הוא גדל ובסופו של דבר מצליח לעלות. לקראת ט"ו בשבט החל השבוע, אדם צריך לזכור "יש בי נקודה טובה שתעזור לי להשלים את הפאזל של החיים". בתוך הקושי שסובב, יש נקודת אור קטנה, והיא כמו כוכב הנראה קטן אך באמת הוא גדול ועצום לאין שיעור.

סיפר המגיד ר' גואל אלקריף שליט"א: (102 סיפורים ששינו לאנשים את החיים):

באחד מתלמודי התורה בעיר בני ברק עובד איש תחזוקה בשם מנחם, היהודי הזה היה נשוי, בן 60 אשתו עובדת כגננת והיא בת 55.

בני הזוג לא זכו לזרע של קיימא עד שיום אחד זכו בניסי ניסים להיפקד בתאומים בזכות מסירת נפש שעשו…

שאלו אותו: "איך זכית?" והוא השיב: "בואו ואספר לכם בזכות מה זכינו לתאומים המבורכים הללו".

וכך הוא סיפר, שהוא ואשתו מתגוררים ברחוב חברון – רחוב שנוסעים בו בשבת רח"ל בין 15 ל20 מכוניות כל שבת.

ליבו נחמץ למראה המכוניות העוברות בשבת ברחוב שלהם, והוא החליט לעשות מעשה, פנה לעירייה והתלונן על הדבר: "איך יתכן שבעיר ששומרים בה תורה ומצוות אתם מאפשרים למכוניות לנסוע בשבת?! ברחוב שאנו מתגוררים נוסעים מכוניות בשבת!", ענו לו נציגי העירייה: "ידינו כבולות, קיים חוק של משרד התחבורה שאסור לסגור כביש היא רק כשכל דיירי הרחוב חותמים שהם מסכימים לכך.

הם לא ויתרו…

מסע ההחתמות נמשך שלוש שנים, בהתחלה היו מספר אנשים שסירבו לחתום, אך ר' מנחם ואשתו דיברו בשפת הלב על ליבם של האנשים והצליחו.

אחרי שלוש שנים, הם באים לעירייה ומגישים את החתימות, ומנגד עונים להם שאי אפשר להגיש חתימות שעברו עליהם שלוש שנים כי אולי חלק מהדיירים התחלפו.

ועדיין הם לא ויתרו…

הלכו שוב ועברו בית בית, ואכן חלק מהדיירים אכן התחלפו או עברו דירה, בעירייה בדקו את הטופס אחרי כן ומיד הסכימו שהרחוב יסגר בשבת, ובאותו שבוע נפקדה רעייתו..

מכאן רואים שאסור ליהודי להתייאש מנקודות קושי בחייו, אלא להיפך, בתוך הקושי למצוא את נקודות האור. וכאשר מתמקדים בטוב אפשר למצוא עוד הרבה טוב בדרך, שיועד עבורנו בזכות שלא הרמנו ידיים והמשכנו בדרכנו הטובה.

בפרשתנו עם ישראל יוצא למסע ארוך במדבר, מסע עם הרבה קשיים ועם זאת לימודים לחיים. בואו אף אנו נלמד מנסיון דור המדבר, וחלילה לא נתלונן. אלא נסתכל ונתמקד בנקודות הטוב בחיינו, נשמח בהן ונודה עליהן.

המאמר נכתב לרפואת:

יונתן בן ספיר רעיה הי"ו.

דוד בן שמחה הי"ו.

יפה בת זוהרה תחי'.

בתושח"י.



0 תגובות