נשיא המדינה ראובן ריבלין נשא הערב (רביעי) נאום מבית הנשיא, לאור המשבר החמור בו נתונה המדינה לאור התפשטות נגיף הקורונה והמשבר הפוליטי חסר התקדים. הנשיא פתח את נאומו ופנה לעם, "אנו נמצאים בימים מורכבים וקשים, עבור ההנהגה הישראלית, עבור החברה הישראלית, עבורנו בתוך משפחת העמים. הערב הושתו עוד תקנות לשעת חירום, שהגבילו את חופש התנועה שלנו, ואת החירות שלנו, באופן שכמותו לא היה בעבר, והכל למען שלומנו, למען שלום היקרים לנו מכל".

ריבלין תיאר את קושי הימים, "בימים בהם, כאן במדינת ישראל, אנו קוברים את מתינו בצנעה, עורכים חתונות ללא אורחים, סוגרים ישיבות, בתי כנסת, בתי ספר, אוניברסיטאות. ברגעי חירום אלו, אנחנו צריכים ללמוד את אמנות הציות. לציית להוראות משרד הבריאות, לציית להוראות הממשלה, לציית להוראות כוחות החרום וההצלה".

ריבלין רמז להפרות הוראת משרד הבריאות, "גם אם יש לנו ביקורת על ההוראות, וגם אם אנחנו חושבים שהן מוטעות – נעשה ונשמע. עלינו לציית, ולעשות את הנדרש מאיתנו. אני פונה אליכם אזרחי ישראל: בנפשנו הדבר. בנפשנו הדבר".

"מכובדי, הציות, ההישמעות להוראות, אינם חובתם הבלעדית של אזרחי ישראל. בימים הרי גורל אלו, הם בראש ובראשונה, חובתם העילאית של נבחרי הציבור, של מנהיגיו, של רבניו ומורי דרכו, מכל המגזרים".

ריבלין התייחס למשבר הפוליטי, "אנו עדים בימים אלה להתנגשות חריפה ביותר בין הרשויות, השופטת והמחוקקת. ועם זאת, למרות השסע העמוק בין המחנות, ולמרות הרטוריקה החריפה בין הצדדים, אני יודע כי רובה ככולה של ההנהגה הישראלית, מימין ומשמאל, יודעת שחובה על כולנו לציית לצווי בית המשפט, וכי לא יעלה על דעתו של איש שלא לקיימם. וזאת גם אם סבור מאן דהוא כי שגה בית המשפט בהחלטתו".

ריבלין קרא לאחדות בין השורות, "יקירי, עת צרה היא לישראל. אני פונה מכאן לראשי המפלגות הגדולות: מצאו את הדרך להציג הנהגה משותפת, הנהגה אחראית, לחברה הישראלית הנמצאת בשעת משבר. שימו לנגד עיניכם, את המגיפה הנוראית המכה בנו, הגובה מאתנו קורבנות יקרים ופוגעת אנושות בכלכלת ישראל, ובבתים רבים כל כך הנאבקים על הישרדותם הכלכלית. אני יודע כמה קצר המרחק ביניכם".

"על כל אחד מהצדדים להבין את הקווים האדומים של האחר ולהתגמש מולם בהבנה שאין לנו, פשוט אין לנו דרך אחרת. שלבו כוחות למען העם בישראל. אם לא עכשיו – אימתי?".

בסיום דבריו פנה ריבלין ואמר, "אזרחי ישראל, נער הייתי וגם זקנתי. כילד חוותי על בשרי את המצור על ירושלים. ידענו כעם וכאומה רגעי מבחן קיומיים, וקשים ביותר – ויכולנו להם. אין בליבי ספק כי גם היום, אם נדבַּק באחריות הציבורית והאישית ובערבות ההדדית בינינו נוכל לקושי. אנחנו נתגבר ונצא מחוזקים. שמרו על עצמכם ועל הסובבים אתכם. היו ברוכים".