מבט מגבול ישראל לבנון מגלה רק חלקים בודדים של החומה שנבנית לאורך הגבול. אחת הסיבות החשובות לתר"ש תנופה היא השלמת בניית החומה לאורך כל 150 הק"מ הנפרסים מראש הנקרה ועד הר דב. המציאות כיום היא של גדר שהוקמה עוד בשנת 1976 ויעילותה שואפת לאפס. דוגמא לכך ראינו לפני שלושה שבועות עם חיתוכה של הגדר בשלושה מקומות. פעולה פשוטה שאורכת כדקה וחצי. נכון שבצבא מדגישים שבשום שלב לא היתה סכנה ליישובים ומיד עם הנגיעה בגדר הגיעו למקום כוחות צבא אבל החומה הכרחית.

כל זאת כשברקע תוכנית 'כיבוש הגליל' בידי כוחות רדואן של החיזבללה.
גם בכך אין להפריז. לכל היותר יגיעו לקו הבתים הראשון, יניפו דגל של חיזבללה וימלטו. כי זאת לדעת. ארגון הטרור הרצחני הזה אינו מתאבד. זה בניגוד לאמונתו. כל אשר ברצונם הוא לשים יד ולצאת בהצלחה עם הישג תודעתי.

בצה"ל יודעים לקבוע כי לאורך כל הגבול הצפוני אין מנהרות חוצות גדר ואין חפירות וכל זאת למרות הידע הקיים בשטח, לפיו כל בית שלישי בגבול ישראל לבנון הוא בית של טרור.

"קשה להסביר זאת לציבור למה אנו לא תוקפים כעת אם יש לנו מידע כזה.לעיתים ישנה ציפיה ציבורית לתגובות ותשובות פשוטות ומיידיות לכל פעולה שעושה החיזבללה. המציאות מורכבת יותר", אומרים בצה"ל.

עשרים שנה אחרי הנסיגה ובצבא עובדים ביתר שאת ובכוחות מתוגברים על המוכנות בזירה.
'רף צפוני' מכנה זאת אלוף הפיקוד אמיר ברעם כשבכוונתו לבחון את כל הגדודים הסדירים בצה"ל ביכולת העשיה והלחימה שלהם. גדוד שלא יהיה מוכן ישלח דרומה למשימות אחרות. עד לקצה הזה מגיעים בצבא.

ומה יגרום לחיזבללה להגיב בצורה חריפה? ההבנה במערכת הביטחון היא שאירוע מכונן יכול לשנות את המצב הרגוע כרגע. לאף אחד אין עניין במלחמה. לא לחיזבללה, לא לסורים ולא לישראל, אבל אירוע לא נשלט במסגרת המב"מ יכול לשנות הכל.

כשמתבוננים ברצף האירועים האחרונים בגבול הצפון מגלים ריבוי של אירועים פליליים (כמו הברחות חומרים מסוכנים וחדירת הסודנים) דבר שמצביע על היעדר שליטה מרכזית בשטח לא של יוניפיל ולא של הצד השני .זו הסיבה להערכות ולפריסת הכוחות של הצבא בשטח. אירוע הרועה האחרון שחדר מעבר לקו הכחול לא היה תמים. מאחוריו הלך אדם נוסף בשטח לבנון ובידו מכשירי קשר. זו דרכם של מחבלי החיזבללה להשיג מודיעין. "הם בודקים אותנו כל הזמן" אומרים בפיקוד הצפון.

מזרחה משם רואים עדיין כתמי שלג בפיסגת החרמון הסורי והר דב.

החלק המטריד את הצבא הוא ביסוסו של הצבא הסורי באמצעים טכנולוגיים. אסד הולך ומבסס את צבאו כאשר שיתוף הפעולה עם חיזבללה הולך ותופס תאוצה. המגמה של ציר הרשע בבעיה אבל כתוצאה מההסדר באידליב חוזרים בצבא הסורי לשיקום המדינה הסורית. השנאה התהומית בין העלווים לסונים באה כאן לידי ביטוי ממשי.
'אסד הוא גיהאדיסט' יודעים בצבא לומר 'וככזה אין מקום לאיש הזה'.

רוצים הוכחות? קחו את יחידת 'תיק הגולן'. נוכחות החיזבללה בתוך צבא סוריה הוא עדות לכך. החיזבללה וגייס 1 של הצבא הסורי הסדיר משולבים האחד בשני.

כך גם 'מפקדת הדרום' בסוריה. המפקדה הזו האחראית על אזור רמת הגולן בראשותו של חאג' האשם בונה תשתית לחזית שניה מול ישראל.

זאת לצד מיליציות שיעיות שתפקידן לקדם פעילות חבלנית עויינת בגיזרה.

וגם עשרים שנה אחרי היציאה מלבנון או הנסיגה בפי רבים, איראן עודנה הכח המשמעותי בגיזרה. חיסולו של קאסם סולימני בידי האמריקנים השפיע רבות. אין איש שיכול להכנס לנעליו ובעקבות כך נוצר ואקום מנהיגותי. איראן במשבר מדינתי חסר תקדים מאז פרוץ המהפיכה לפני 41 שנים. גם משבר בריאותי, גם משבר אימון במשטר שהולך ומתעצם.

תוסיפו לכך את המשבר הכלכלי ותקבלו תמונת מצב ברורה.
לצד כל אלו דוקא מעמדו של נאסרללה מתחזק. הוא נמצא כעת בצורה שווה מול יורשו של סולימני איסמעיל קאאני.
זה בהחלט מאתגר בימים אלו, במיוחד במצבה של לבנון 'מדינה פושטת רגל' כפי שהיא מוגדרת.

עיון בתקשורת הלבנונית מגלה את עומקו של המשבר. נדים קטיש עיתונאי בכיר פרסם השבוע כתבה תחת הכותרת 'מהו כבודו של האדם?' ההשוואה לישראל מרתקת: התמ"ג (תוצר מקומי גולמי) לנפש בלבנון הוא 360 דולר, בישראל הוא כותב התמ"ג הוא 3600 דולרים. לכבוד האדם בלבנון אין ערך. והאם כל זאת ימנע או ירחיק מלחמה?

עשרים שנה אחרי הנסיגה, הכל פתוח והכל, כלשון השיר, אפשרי.