אומרת לנו התורה הקדושה בפרשת השבוע בענין קין והבל (ד, ו-ז): "ויאמר ה' אל קין למה חרה לך ולמה נפלו פניך, הלוא אם תיטיב שאת ואם לא תיטיב לפתח חטאת רובץ ואליך תשוקתו ואתה תמשול בו".

רש"י הקדוש ביאר (ז) זאת לענין התגברות האדם על היצר וזה לשונו: "ואליך תשוקתו, של חטאת, הוא יצר הרע, תמיד שוקק ומתאוה להכשילך, ואתה תמשול בו, אם תרצה תתגבר עליו".

רש"י מגלה לנו יסוד נפלא, פעמים שהיצר הרע לא נותן לנו מנוח, ומנסה בכל כוחו להכשילנו, בטענות שונות ומשונות, על האדם לדעת שאם תרצה:

להתגבר?

לגרום לו לרדת ממך?

הכל תלוי בך.

אסור לך להגיש ליצר הרע את המפתחות הקרובות ללב שלך, כי אם הוא יפתח כמחט בסוף הוא ירצה פתח של אולם.

אולם חתונות?

אכן כן לא רק אלא אולם חתונות, אלא גם איצטדיון ענק רחב ממדים.

אמנם אם נעיין בדברי האלשי"ך הקדוש נוכל ללמוד חידוש נפלא בענין זה, וכתב וזה לשונו: "או יאמר הלא אם תטיב שתבא ליטהר ולשוב עד ה' שאת כי אעלך ואסייעך. ואם לא תטיב שלא תבוא ליטהר, כי אם תאחוז דרכך, הנה לפתח שפותחין לך – כענין בא ליטמא פותחין לו (יומא לח:), אל תתיאש מליכשל עוד, על שלא אסייעך ליטמא, כי אם שפותחין לך, כי הלא אם אני לא אחטיאך – הנה החטאת שעשית רובץ להחטיאך כי עבירה גוררת עבירה, ולא תמתין עד בא העבירה ואחר תטהר, כי אם בעוד שאליך תשוקתו, שעדיין הוא הלך ואורח שלא שנית ושלשת בחטא, והוא עדיין כעני משתוקק שתעשה רצונו, אז ואתה תמשול בו, מה שאין כן אחר העשותו בעל הבית כי אז ימשול בך".

מי מאיתנו לא רוצה לשלוט ביצר הרע?

לדעת לעמוד איתן ברגע שמגיעים התאוות?

מגלה לנו האלשי"ך הקדוש שדרך האדם תמיד להיזכר לטפל ביצר הרע רק כאשר חבליו העבותים כופתים אותנו מבלי יכולת תנועה, אנו לא משגיחים בו בשעה שהוא טווה את קוריו אט אט, אלא נותנים לו את המפתח הראשון ללב שלנו, ואט אט הוא רוצה גם את השני, והחכמה הגדולה היא לא להמתין, עד שהיצר הרע יקנה בנו שביתה כעבותות העגלה ואז יהיה קשה ביותר לשחררו.

אלא כבר בתחילה שכוחו עדיין חלש ביותר ולכאורה גם כן בלתי מורגש, לשמור את המפתחות שלנו, את הרצונות, את המאווים, את הקשיים, לשמור אותם קרוב לליבנו, ולבקש מה' יתברך שיתן בנו כוח להתמודד, ואז כשאנו מרגישים את הכוח הזה, נסוב אותו על היצר הרע לסלקו בכל כוחנו מעל פנינו.

ובענין זה הקשור להתגברות היצר ראיתי מעשה נפלא ביותר (מסילות אל הנפש, נצבים וילך תש"פ, עמוד 11):

"פעם נסעו שני חסידים להגה "ק רבי ברוך ממז'יבוז' זיע"א (נכדו של רבי ישראל, הבעל שם טוב), הדרך היתה ארוכה, ובדרכם עברו בתוך יער עבות. והנה, בעודם ביער ראו מרחוק נר דולק. משום מה התעוררה סקרנותם והם הרגישו שהם חייבים ללכת ולהסתכל על הנר …

כשהגיעו ראו שיש שם קבר, ועל המצבה חקוקות המילים: פה נטמן משה בן עמרם שפטפט ביצרו יותר מיוסף הצדיק ! והיה זאת לפלא בעיניהם , וחשבו לעצמם שבוודאי אין זה משה רבינו ע "ה שהרי לא ידע איש את קבורתו . כשבאו אל רבם ספרו לו מעשה הפלא הזה , אמר להם הרבי רבי ברוך שהוא בעצמו רוצה לראות את הדבר . ורבי ברוך עלה על העגלה ונסע עמהם…

כשהגיעו שם ראה רבי ברוך כי אמת נכון הדבר, ותיכף נסע לכפרים הסמוכים לחפש אולי ימצא שם איזה זקן שיודע המעשה , ולא מצא שום איש שידע מזה , אך אמרו לו שבכפר פלוני הסמוך חי נכרי אחד זקן מופלג, ואולי הוא ידע מעשה הלז .

נסעו כולם למקום ההוא, ומצאו הנכרי שוכב בחדרו על המיטה, תיכף כשראה אותם התאמץ וקם מלא קומתו, ואמר בקול : ברוכים הבאים. ואז פנה לרבי ברוך ואמר לו: הלא אתה בן ישראל'קי , מפני מה באת לכאן?

וסיפר לו רבי ברוך על סיבת ביאתו. והנכרי אמר: חכיתי לך שתבוא, ואספר לך מדוע: בכפר הזה היה גר אדון אחד, שהיה תופר את כל בגדיו אצל חייט יהודי בעיר מז'יבוז'. כאשר העבודה היתה רצינית הוא היה שולח אחד ממשרתיו לחייט ונותן לו את העבודה. אבל לפעמים היתה עבודה מועטת: לתפור כפתור שנפל, ולאחות תפר שנפתח… ואז, הוא היה מבקש מהחייט שישלח לביתו אחד מהעובדים שלו, שיתקן את זה בביתו…

לאותו אדון היתה בת יחידה , ויהי היום התחילה הבת יחידה לחשוק במשרת של החייט ההוא שהיה יפה תואר מאוד , ואמרה לאביה שאם לא יתן לה לינשא לאותו נער של החייט תמות , כי בלא זה חייה אינם חיים.

שלח האדון מכתב לחייט שיש לו כמה בגדים לתקן ושישלח לו את משרתו שיתקן לו. שלח החייט את משרתו, והוא לקח עמו לחם וחמאה ונסע לדרכו, כשבא נתנו לו בגדים לתקן, והיא היתה הולכת לפניו בכל פעם הלוך ושוב, והייתה מחפשת דרך לפתוח עמו בשיחה. אך כל תקוותיה היו לשווא.

בראות האדון כל זה, קרא לו וסיפר לו המעשה ובקשת בתו, ואמר לו: בתי, היא בת יחידה, ואם תהיה חתני, אתה תחיה בעושר וכבוד, ואחרי שאמות אתה תירש את כל רכושי, השיב המשרת: יהודי אני. ולא אעשה זאת.

כשמוע האדון כך, התייעץ עם חביריו הפריצים מה לעשות, כי בתו כמעט גוססת… והחליטו שינעלו אותו ואת בתו בתוך חדר מיוחד כל הלילה, האדון עשה כן וציפה לראות מה יהיה בבוקר…

בבוקר הלך האדון לראות מה היה במשך הלילה ומצא בתו שכמעט לא נשאר בה רוח חיים, וסיפרה שלחינם ולריק הייתה כל עבודתה בלילה. והאדון החליט לנסות גם ליל שני, ויתן שניהם בחדר קטן, ובבוקר הלך האדון לראות מה יעשה בה, ומצא בתו מוטלת מתה לפניו, והנער חי…

האדון התמלא חמה, ואמר לו: לא רצית לדור עמה ביחד בחיים, אז תדור עמה יחד במותה ! והוא תפס את המשרת וקשר אותו לבתו, וקבר אותם, את בתו המתה ואת המשרת החי…

לאחר איזה ימים בא החייט ושאל איפה המשרת? ענה האדון: שילמתי לו והוא הלך לדרכו, וכנראה שהוא ברח עם הכסף. וקיבל החייט תירוץ זה.

המשיך הנכרי וסיפר: מאותה עת נדלק נר על אותו הקבר, נר רוחני שנראה ולא נתפס … יום אחד – המשיך הנכרי הזקן – כשרעיתי את בהמותי, בא אלי רבי ישראל, הבעל שם טוב, וביקש ממני שאבוא עמו, הלכתי עמו עד הבית הקברות.

והוא ביקש שאחפור ואוציא את הנער מהקבר הזה ואעביר אותו למקום פלוני שביער. וכך עשיתי. ואיך שגמרתי לכסות את הקבר החדש נדלק שוב הנר…  ורבי ישראל בתמורה בירך אותי שאזכה לזקנה מופלגת .

ואמר לי אז: אם יבא אליך נכדי, שמראהו כך וכך, תספר לו מעשה זו . וכעת שספרתי לכבודו המעשה אני יודע שבוודאי הגיע יומי וזמני לפטור מן העולם. וכן הוי שמת אז הנכרי בשיבה טובה …

ומכאן אתה למד הכוח העצום של לעמוד מול היצר הרע.

והלוואי שנזכה.

–

שבת שלום ומבורך לכל בית ישראל היקרים והאהובים.

וחורף בריא.

המאמר נכתב לרפואת:

בני יונתן בן ספיר רעיה הי"ו.

מו"א דוד בן שמחה הי"ו.

מ"א יפה בת זוהרה תחי'.