בפרשתינו נאמר 'וַתֵּרֶא רָחֵל כִּי לֹא יָלְדָה לְיַעֲקֹב וַתְּקַנֵּא רָחֵל בַּאֲחֹתָהּ, וַתֹּאמֶר אֶל יַעֲקֹב הָבָה לִּי בָנִים וְאִם אַיִן מֵתָה אָנֹכִי, וַיִּחַר אַף יַעֲקֹב בְּרָחֵל וַיֹּאמֶר הֲתַחַת אֱלֹקים אָנֹכִי אֲשֶׁר מָנַע מִמֵּךְ פְּרִי בָטֶן'.

ולכאורה התנהגותו של יעקב אבינו תמוהה???

ומבאר רבינו האור החיים הקדוש וזה לשון קודשו: 'לפי שאמרה הבה לי בנים, ולא אמרה התפלל עלי' עד כאן לשון קודשו.

כלומר: יעקב אבינו כעס שהיא באה בלשון תובעני 'הבה לי בנים' בדרך מופת וסגולה, ולא פונה אליו בלשון 'בקשה' שהוא יתפלל עליה.

ובפרשת שמות כותב רבינו הקדוש, שה' יתברך לא ריפא את משה רבינו מזה שהוא היה כבד פה, כי הוא לא התפלל על הדבר, וחשב שאין הדבר תלוי בתפילתו, אלא אם ירצה הקדוש ברוך הוא יכול לרפאות המום בדרך סגולה, ואמר לו הקדוש ברוך הוא, שעליו לשוב בתשובה בענין זה.

ובזה מפרש רבינו הקדוש את הפסוק 'וַיֹּאמֶר ה' אֵלָיו מִי שָׂם פֶּה לָאָדָם אוֹ מִי יָשׂוּם אִלֵּם אוֹ חֵרֵשׁ אוֹ פִקֵּחַ אוֹ עִוֵּר הֲלֹא אָנֹכִי ה', וְעַתָּה לֵךְ וְאָנֹכִי אֶהְיֶה עִם פִּיךָ'. וזה לשון קודשו: 'היה ראוי לו למשה לדעת סיבת דבר ולתקן, ויתפלל לה' על הדבר, אשר לא כן הוא עושה אלא אדרבה מראה כי הדבר הוא טבעיי ואינו תלוי מצידו, ולזה אמר אליו 'ועתה' ואין ועתה אלא תשובה שיחזור בו מדעת זו, וכנגד חשש שלא יאמינו ישראל לצד עלגותו, אמר אליו, אנכי אהיה עם פיך והוריתיך. עד כאן לשון קודשו.

[אור החיים ויצא פרק ל פסוק א. שמות פרק ד פסוק י]