קצת יותר לאט – פרשת כי תשא \\ הרב אפרים אפשטיין

    הרב אפרים אפשטיין No Comments on קצת יותר לאט – פרשת כי תשא \\ הרב אפרים אפשטיין
    הרב אפרים אפשטיין צילום: מרצי ערכים
    18:18
    28.03.24
    זמן אוויר No Comments on הסינגלים השירים והאלבומים החדשים | חדשות התעשייה

    התכניות האחרונות

    ארכיון תוכניות

    פוסטים אחרונים

    תגיות

    צילום: מרצי ערכים

    את ר' יחזקאל אני מכיר כבר זמן רב.
    הוא מתקשר אלי כל שבוע ו"מאתגר אותי" (כך הוא קורא לזה),בשאלות על פרשת השבוע.

    השבוע הוא שאל אותי כך,

    בפרשת השבוע מופיע סיפור חטא העגל.
    הגמרא מביאה "שאין פורענות באה על ישראל שאין בה קצת מפרעון עוון העגל".
    בפשטות הגמרא ההסבר הוא,שבכול פורענות המגיעה,חלק ממנה זה עבור חטא העגל.

    כשהדברים נסמכים על מה שאומר הקב"ה למשה," וביום פקדי ופקדתי עליהם חטאתם".

    אבל למה? מדוע בכל פורענות המתרגשת ובאה נכנס גם חטא העגל?
    מה השייכות של חטא שאדם עושה היום,אלפי שנים אחרי חטא העגל,לחטא העגל?

    כשהוא שאל את השאלה,לא היתה לי תשובה ברורה.
    הבטחתי לו לחשוב…

    בהמשך השבוע נתקלתי בדבר מדהים שכותב רבי ירוחם ממיר על חטא העגל,
    שעונה על שאלתו של ידידי ר' יחזקאל.

    רבי ירוחם ממיר מביא את חז"ל שמבארים שבחטא העגל חטאו בסה"כ 3000 אנשים וגם הם היו מהערב רב.
    ואפילו הם לא נתכונו לעבוד עבודה זרה,אלא חיפשו דמות שתחליף את משה רבינו.

    א"כ ,שואל רבי ירוחם ממיר,מדוע כל אחד מאיתנו מסתכל על חטא העגל כחטא נורא ואיום,שחטאו בו כלל עם ישראל?
    לאור דברי חז"ל הרי המדובר הוא על מיעוט שבמיעוט ,וגם הם הרי לא התכוונו לעבודה זרה?

    "אלא", כך הוא עונה, "שכל אחד מאיתנו נגוע היום באותם "תסמינים" של חטא העגל,לכך נראה לנו כדבר חמור במיוחד".
    ההתבוננות בחטא העגל היא כמו מראה על ההתנהלות שלנו היום.

    כשראיתי את ההתבוננות המופלאה של רבי ירוחם ממיר,התקשרתי לר' יחזקאל ואמרתי לו שיש לי תשובה.
    כן…גם היום,המעשים הלא טובים שלנו,נובעים מאותם הקילקולים שהובילו לחטא העגל,שאותם עוד לא תיקנו.

    עד כאן,זאת ההקדמה למה שאני מבקש לדבר הפעם.
    כי זה מה שהוביל אותי השבוע ללמוד את סיפור חטא העגל ולחפש משהו שאני אוכל לקחת להתנהלות היום יומית.

    עם ישראל סופר 40 יום שבסיומם משה רבינו צריך להגיע.
    כשעוברים ה40 יום לפי שיטתם,הם פונים לאהרון ואומרים לו,
    "קום עשה לנו אלוקים אשר ילכו לפנינו כי זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים לא ידענו מה היה לו".

    מדוע הם לא מחכים עוד קצת זמן?
    מדוע הם לא מנסים להתפלל לה',לדעת מה עלה בגורלו של משה,אולי הוא ישוב?
    למה הבהילות?
    40 יום הם התנהלו בלי משה,אי אפשר לחכות עוד קצת?
    אחרי הכל,לעשות עגל זהב שיחליף את משה,זה לא דבר של מה בכך?

    גם הקב"ה כשמודיע למשה אומר,
    "סרו מהר מן הדרך אשר ציויתם…".
    זאת הפעם היחידה שהתורה שמתארת חטא של עם ישראל,היא משתמשת במילה "מהר".

    כאילו רומזת לנו, שנקודה מרכזית במה שהתרחש כאן היא "המהירות".

    אנחנו חיים בתקופה שבה הכל מתרחש מהר.
    קשה למצוא משהו שאנחנו עושים ומתרכזים רק בו למשך זמן.
    כמויות המידע שזורמות אלינו בכל רגע נתון הם אדירות,ובאמצעות הכלים הטכנולוגים יש לנו גם את האפשרות להתייחס ולהגיב לכמה דברים בו זמנית.
    אנחנו מנסים כל הזמן למקסם את הזמן.
    להאיץ כל פעילות כדי שתיקח פחות זמן ותפנה זמן לדברים נוספים.
    זה נראה לנו כסוג של התייעלות.

    תמיד דיברו שהטכנולוגיה תפנה לנו זמן.
    אבל בשביל מה?
    בשביל לדחוס עוד דברים לזמן שיתפנה,כך ששוב לא ישאר לנו זמן.

    איזו טכנולוגיה תפנה לנו זמן לדברים האמיתיים? למשפחה,לאשה,לילדים?

    חבר סיפר לי שבתקופת הסגר הוא התחיל לשים לב לחיוך של הילד שלו.
    גם לפני זה הוא ראה את החיוך,אבל היום הוא מסוגל לשרטט אותו.

    סטיב גובס ,מייסד חברת אפל, שללא ספק הצליח בחייו למקסם מקסימום פעילות בכל יחידת זמן,התבטא ואמר,

    "אני מאמין גדול בשיעמום. טכנולוגיה היא דבר מופלא,אבל התחושה שאין לנו מה לעשות מופלאה לא פחות".

    האדם נמצא ברגעים שהוא "משועמם".
    החיים האמיתיים נמצאים בזמנים שבהם נעצר המרוץ.
    את העבר והעתיד קל לחיות.
    לחיות את ההוה זאת כבר משימה לא פשוטה.

    באחת ההרצאות המדוברות ביותר בעולם,היתה הרצאה שמסר אותו סטיב ג'ובס בשנת 2005 למנינם, שש שנים לפני מותו, ,שנה לאחר שהתגלתה אצלו מחלת הסרטן.

    שם הוא אמר את המשפט הבא,
    "את הדברים החומרים אפשר למצוא,להשיג,להרויח,אך יש דבר אחד שלעולם לא תמצאו אם אבדתם פעם- את החיים…
    האוצר האמיתי שלכם זו אהבה כלפי המשפחה,בני הזוג,החברים…"

    ואותם ה"חיים" נמצאים לא בעבר ולא בעתיד,הם נמצאים בהווה החמקמק.

    אותה "מהירות" שחז"ל מדברים עליה בחטא העגל,
    סאת אותה " מהירות" שגורמת לנו לרצות הכל מהר ועכשיו.
    אותה תכונה של "מהירות" שבה משתמש יצר הרע גם היום לפתות אותנו לסור מן הדרך,אל '"עגל הזהב הנוצץ",
    בלי שנעצור לרגע ונתבונן, בלי שישאר לנו זמן לשיקול דעת.
    את אותה "תכונה" עוד לא תיקנו.

    אותה תכונה גורמת לנו גם לא להצליח לחיות את המתנות הנפלאות שנתן לנו בורא עולם.

    סיפור עם עתיק מספר על אחד שחיפש "הארה".
    חיפש את האושר.
    הוא הגיע בחיפושיו למנזר בודהיסטי מבודד,ששם ע"פ מה ששמע הוא יוכל לקבל את מבוקשו.
    כשהוא נכנס,הנזירים היו בדרכם לארוחת הצהרים.
    הם הזמינו אותו להצטרף והגישו לו קערת עץ ובתוכה מנת אורז.
    כשסיים הוא הזדרז להגיע לאב המנזר כדי לבקש ממנו שיורה לו את "הדרך".
    לתדהמתו ,אותו "מורה רוחני" רק התעניין באותה ארוחת צהרים שאכל.
    היה טעים לך? שבעת"? שטפת את הקערה?החזרת אותה למקום?
    כשהוא ראה את הפנים של אותו אחד,הוא הוסיף,
    "ביום שבו תתחיל לשים לב לדברים "הקטנים" שאתה עושה ביום יום,להתרכז בהם ללא הסחות דעת,שם נמצאת ה"הארה" שאתה מחפש.

    נכון…זה רק סיפור.
    אבל…אצל רבותינו זה היה דרך חיים.
    רבי ירוחם ממיר שהיה תלמידו של הסבא מקלם,מספר שהסבא מקלם היה מלביש את כובעו בתחילת היום ולא היה מסדר אותו במשך היום אפילו לרגע…
    הוא לא היה מזיז את ראשו ללא סיבה,בלי להפעיל מקודם את שיקול הדעת האם יש צורך באותה תזוזה.
    הוא נלחם ב"מהירות".

    אז…ר' יחזקאל,תודה לך על ה"הארה" מפרשת השבוע.



    0 תגובות