המשגיח סגר את דלת החדר והזמין את יוסי לשבת…

"בוא יקירי שב"…

יוסי, שהיה אחד מהבחורים החשובים בקיבוץ של ישיבת "תולדות יצחק", לא הבין לאן המשגיח חותר…

"למה הרב מתכוון"?? שאל יוסי, קצת בחשש…

"הבה ואסביר לך"…

"אתה יודע, שאני מאוד אוהב אותך, מאז שנכנסת לישיבה בשיעור א', שמתי עליך עין בתור בחור שעדיו לגדולות, שימצה את עצמו וכן בסופו של דבר ייצא ממנו משהו גדול…

לאחרונה…

אני רואה אותך בתפילות בישיבה, בסדרים, ואני לא רואה את אותו יוסי שאני מכיר…

איפה ההתלהבות שהייתה לך בסדרים? בתפילות? בעזרה לחברים?

היא מאוד מאוד חסרה לי…

יוסי, כבש את פניו בקרקע, והחל לבכות…

"הרב, עובר עלי תקופה מאוד קשה בבית, ישנם כמה קשיים להורים שלי, וזה מאוד מאוד מכניס אותי לחששות"…

זהו?..

יש לי פתרון קסם בשבילך…

יוסי, הסתכל על המשגיח כלא מאמין…

באמת? מוחה מעיניו דמעה סוררת..

ככה במשך כמחצית השעה פרש המשגיח את משנתו, ובסיום השיחה יצא יוסי מהחדר מחויך ומחוזק יותר ממה שנכנס…

מה היה שם?

הבה ננסה לפצח:

בפרשת השבוע בתחילתה מספרת התורה על מצוות מחצית השקל (ל,יג):"זה יתנו כל העובר על הפקודים מחצית השקל בשקל הקודש"…

כותב רש"י הקדוש: "זה יתנו, הראה לו כמין מטבע של אש, ומשקלה מחצית השקל, ואמר לו כזה יתנו".

אש, כידוע, הינו דבר שנוצר מזיק קטן, עד אשר נהיה לשלהבת גדולה, תלוי במה הוא נתפס, רמז לו הקב"ה למשה רבינו כשיעשו את המצווה שיעשו אותה בהתלהבות…

אומר המדרש (פסיקתא זוטרתא שמות ל): "באותה שעה היה משה רבינו תמה על הדבר, עד שאמר לו הקב"ה 'זה יתנו'…

אתה מתקשה לדעת מה יתנו? כזה!!, אש !! ורוחניות והתלהבות לה' יתברך!!

ואם כן, עולה השאלה מאליה – אם בהתלהבות ואש, ו'כזה יתנו', וכו', אז למה חצי? מדוע לא יביאו מטבע שלם לכבוד ה' יתברך? למה "מחצית השקל"?

את השאלה הזו שואל הגאון ר' שמשון פינקוס זצ"ל בספרו "תפארת שמשון" על התורה (עמוד שפו') והוא עונה על כך תשובה נפלאה ביותר, וזה לשונו:

"כל פעם שמוצאים חצי, היכן נמצא החצי השני? אצל השני, הסוד של חצי הוא איפוא חיבור, קשר, כשיש חיבור, כשיש קשר, חצי נמצא אצלי וחצי אצל השני .כשיש לאדם דבר שלם, לעולם הוא לא יהיה מחובר עם השני. רק כשאחד תופס חצי ואחר תופס חצי שניהם מחוברים.

כמו שרשרת, שכל חוליה נכנסת לתוך החוליה הסמוכה לה, ונמצא שחצי מהחוליה האחת מצטרפת עם חצי מהחוליה השניה – כך תמיד כשישנם שני חצאים, החצי של האחד נכנס אל השני, והחצי של השני נכנס אל הראשון.

רעיון זה כבר נמצא בגוף האדם. מי שלמד פעם הלכות שחיטת בהמה, יודע שישנה מעין מחיצה המחלקת בין החלק העליון של הבהמה, כלי האוכל. מחיצה זו נקראת "טרפש הכבד" (יור"ד סימן מא').

מחיצה זו קיימת, כאמור, גם בגוף האדם. באמצע הגוף ישנה מחיצה המחלקת בין שני חלקי הגוף, העליון והתחתון, ומחיצה זו היא סוד הפסוק: "יהי רקיע בתוך המים, ויהי מבדיל בין מים למים" (בראשית א,ו). וכו'.

מחיצה זו אינה מבדילה בצורה ישרה אלא בנויה באלכסון. מתחילה למעלה בצד אחד ומסתיימת למעלה בצד השני כך שהאברים העליונים חודרים לתוך החלק התחתון, וכן החלק התחתון חודר לתוך החלק העליון.

כלומר המחיצה אינה מפרדת בין שני החלקים באופן מוחלט, אלא שני החלקים מחוברים ע"י שכל אחד מהם נכנס בגבולו של החלק השני.

דבר זה בא ללמדנו יסוד גדול. באדם יש שני חלקים: חלק עליון, רוחניות, וחלק תחתון גשמיות, ואכן יש לבנות מחיצה ביניהם.

ממשיך הרב וכותב: "לפעמים אדם מתעסק ברוחניות, חושב בלימוד וכדו', ומישהו ניגש אליו ואומר לו 'בוקר טוב', והוא במקום לענות לו במאור פנים 'בוקר טוב', מזעיף פניו ואומר: 'עזוב אותי, אינך רואה שאני שקוע ברוחניות'?! וזו טעות! גם כשעוסקים ברוחניות, צריכים לזכור שיש לנו גוף.

הצורה צריכה להיות כמו שרשרת – כל חלק אחד נכנס לתוך הגבול 

עתה נבין את ענין מחצית השקל. לאדם נראה שיש לו כסף, אך בעצם זו רק זוהי רק "מחצית השקל". הכסף אינו בבעלותך המלאה, יש לך בו שותף! מיהו? בורא שותף בכספך!!!

ומוסר ההשכל שאנו לומדים מדבריו המתוקים הוא – שלכל דבר בחיים, אפילו לכסף שמשמש אותך לשימושיך האישיים תכניס בו את בורא עולם!!! הוא הביא לך את הממון, והוא ידאג לך גם הלאה לכל מה שתצטרך…

ולכן התורה הדגישה דווקא "מחצית", ולא מטבעות שלמים, שתרגיש כל ימיך את ריבונו של עולם!!!

וזה הסוד שהמשגיח גילה ליוסי מיודענו…

בכל דבר בחיים תשים פפריקה ותבלינים, קצת הקב"ה, תערבב קצת וייצא לך את התבשיל הטוב ביותר בעולם!!!

לא תרגיש שום קושי…

הבה נשמע איך הסביר את הענין מרן הרב שטיינמן זצוק"ל לאחד מהעשירים שהגיע אליו: (בטחון ואמונה, מתורת מרן הרב שטיינמן זצוק"ל, עמוד כב')

הייתה רשת כוללים שגדלה והתווספו בה אברכים רבים, וכשהגיעה לכדי אלף אברכים, פנה אחד מגדולי מחזיקי התורה אל ראש הישיבה בתמיהה, עד כמה אפשר לפתוח עוד כוללים ועוד כוללים? הרי זה לא מסתבר כלל בדרך הטבע להחזיק מספר גדול כל כך של אברכים, איך אפשר לפתוח כל כך הרבה כוליים שלא יודעים מהיכן להחזיק את האברכים? 

והשיב לו בפשיטות: "כשמסתכלים על כל העניין הזה בעיניים של סוחר, אתה צודק, איך אפשר ליישא משא של אלף אברכים על הכתפיים?

אך כשמסתכלים על זה בצורה שונה, כשיודעים שמדובר כאן בהחזקת התורה של רבש"ע, ההסתכלות היא אחרת, לא מנקודת מבט של מסחר, הכל מתנהל מחוץ לגדרי הטבע הרגילים הנהגה שונה, ואז אפשר לפתוח עוד ועוד כוללים ולסמוך על הנס…

ששמים משקפיים של "רוחניות" והתלהבות בעבודת ה'!!

זוכים לכל הישועות..

תאמינו לי..

זה כדאי..

==========

המאמר נכתב לרפואת:

בני יקירי יונתן בן ספיר רעיה הי"ו.

דוד בן שמחה הי"ו.

יפה בת זוהרה תחי'.

בתושח"י.