ד"ר יוסי המי: "המסמכים שהמשטרה אספה, הביאו להרשעת אייכמן"

    בנצי לייזרוביץ No Comments on ד"ר יוסי המי: "המסמכים שהמשטרה אספה, הביאו להרשעת אייכמן"

    התכניות האחרונות

    ארכיון תוכניות

    פוסטים אחרונים

    תגיות

    אמש ביום שלישי, ערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה, עם ישראל התייחד עם זכר ששת מיליוני היהודים שנרצחו ונשרפו בשואה האיומה. אני מגיע לבית מורשת אבות של משטרת ישראל הנמצא במתחם המכללה הלאומית לשוטרים בבית שמש, ומתכונן לפגישה עם פקד ד"ר יוסי המי- ראש חוליית הנחלת זיכרון השואה במשטרת ישראל.

    אני אוזר כוחות לפני שאני נכנס לפגישה. פקד יוסי אחראי על כל המחקרים של משטרת ישראל במשפט אייכמן, מסמכים רבים נמצאים במקום הזה שבסופו של דבר הם אלו שהביאו להרשעתו של הצורר אדולף אייכמן. המסמכים הרבים הנחשפים מעידים על חלקו העיקרי של אייכמן בהריגת 6 מליוני יהודים, והוא זה שהיה חתום על מכתבים והתכתבויות שונות.

    אני פותח את הריאיון עם השאלה המתבקשת עם הכניסה למשרד, "מיהו האיש אייכמן שכולם וגם הדור הצעיר שמע עליו?"

    פקד יוסי משיב: "אייכמן היה ראש המחלקה הנקרא "מומחה לעניני יהודים" זהו תחום אחריותו. הדרגה שלו כמו של סגן ניצב כאן במשטרה, אך הדרגות אינם כלום כי הסמכויות שלו ותחום אחריותו היו הרבה מעבר לדרגה שנשא על כתפו. היו לו הרבה התכתבויות ושיחות עם משרדי החוץ ושגרירים באירופה. עד כדי כך שכשמישהו רצה לשחרר יהודי או יהודייה לחופשי מסיבה כזו או אחרת, אייכמן היה האיש היחיד לתת אישור לכך. הוא כונה ראש המחלקה לענייני יהודי בגסטפו".

    הוא החל את דרכו באוסטריה ב 1938 כשגרמניה מספחת את אוסטריה אליה, וקונה לעצמו שם של מומחה לעניני יהודים. הוא היה הבורג המרכזי בהחלטות. מי שמינה אותו לכך היה מולר ראש הגסטפו. אייכמן היה יד ימינו של של איידריך- מס' 3 בממלכת היטלר ימ"ש.

    תפקידו היה עקירת היהודים מכל יבשת אירופה, לעלותם לרכבות ומשם לפתרון הסופי, לגטאות. אין מסמך המעיד על כך ולא הייתה כל פקודה ישירה , אולם האנשים שהסתובבו עם היטלר שמעו ממנו כל מיני רעיונות שזרק באוויר וכדי לרצות אותו עשו את מה ששמעו.
    אייכמן ישב בברלין והייתה לו שליטה בכל רחבי אירופה – לעקור את היהודים. כל פעולה הקשורה ליהודים הייתה מתואמת אתו, לא הייתה שום פעולה ללא ידיעתו.

    היהודים ההונגרים לא היו בתוך הפתרון הסופי, היו הרבה יהודים אך לא על רכבות כמו באירופה. הלכו איתם בדרכים אחרות כמו פוגרומים ודברים נוספים. כשהבין שבעלות הברית אוטוטו מגיעים , היטלר שלח לשם את קומנדו אייכמן כדי לעשות את התהליך כמה שיותר מהר, ו 435,000 יהודים נשלחו לאושוויץ בפחות מ 8 שבועות.

    אייכמן היה הרוח החיה והיצירתי במותם של מיליוני יהודים. עד כדי כך הוא היה זה שאחראי לעקירת היהודים, שלקראת סוף המלחמה מפקד האושוויץ ביקש ממנו דו"ח מפורט כמה יהודים נרצחו. הוא ענה: 6 מיליון יהודים , 4 מיליון בתאי הגזים ועוד 2 מיליון ביריות בבורות. המפקד אמר לו , לך תעשה שיעורי בית המספר הוא יותר גבוה. לבסוף אייכמן הוא זה שצדק, מה שמראה על השליטה שלו בהריגת ועקירת היהודים.

    מהו השלב שבו מדינת ישראל נכנסת לתמונה וללכידתו של אייכמן?

    בשנת 1950 הוא עובר לארגנטינה תחת זהות בדויה ודרכון מזוייף. האנשים שם אינם מכירים אותו והוא מתחיל בפרק ב של חייו.הוא עבר לארגנטינה כי היא המדינה שאליה נמלטו מפשעי ופושעי המלחמה. אף אחד שם לא ידע מיהו האיש.

    בשנת 1957 ילד וילדה המתגוררים בסמיכות התחברו ושיחקו יחדיו, ואז התברר כי הילד הוא בנו של אייכמן. הנתון הזה מגיע לד"ר פריץ באואר שהבין שזהו בנו של אייכמן. את הנתון הזה הוא לא מעביר לשלטונות גרמניה מחשש שהם יבריחו אותו מארגנטינה.

    כתב 'קול חי' מעיין בספר שייצא לאור לשכה 06 על כל משפט אייכמן בחלק של משטרת ישראל ובמסמכים.

    את המידע הוא מעביר לאיסר הראל ראש המוסד של ישראל ששמע את הסיפור אך היה לו ספק רב במידע וניסה לנפנף אותו. ואז אותו באואר פונה לבן גוריון עם המידע. בן גוריון שולח קצין בכיר לארגנטינה לבדוק את המידע, הוא מתחקר את הילדים אך מהדו"ח שלו אין וודאות כי אכן מדובר באייכמן, אחד הראיות שלו זה כי אייכמן מתגורר בבית עלוב ולא מסתדר עם מעמדו של האיש.

    בן גוריון מקבל את הדו"ח עם תמונות של אייכמן בפתח ביתו, התמונות נשלחו למז"פ בישראל ולאחר קבלת התשובות המעידות כמעט בוודאות שזהו האיש , בן גוריון נתן אור ירוק לפעולת לכידתו. בחודש מאי 1960 אייכמן נחטף ונמצא בדירת מסתור 9 ימים כשבזמן הזה מחתימים אותו על טפסים שהוא מסכים להישפט בישראל.

    בסוף החודש בן גוריון עולה לדוכן בימת הכנסת ומודיע כי אייכמן נלכד.

    בין החוקרים הראשיים של אייכמן היו מיקי רש שנפטר לפני שנתיים ומיקי גולדמן שהיה בזמנו בתפקיד אחר במשטרה. (מיקי ממרומי גילו שעבר את ה 90 חי כאן בת"א צלול בדעתו ומתראיין רבות לתקשורת על חלקו בחקירת אייכמן). הם מקבלים טלפון מממ"ז ת"א דאז לסור ללשכתו. הוא מודיע להם כי עוד מעט יכריזו בכנסת כי אייכמן נלכד ואתם תהיו החוקרים הראשיים.

    לפני תחילת החקירה הוקמה לשכה 06 זהו שם היחידה שחקרה אותו. בכל שלבי החקירה אייכמן ניסה להראות שהוא היה רק בורג קטן במערכת. עדויות של שורדי שואה שחלקם גם היו בצוות החקירה לא הספיקה, וכדי להפליל אותו היו צריכים מסמכים בחתימת ידו.

    חקירתו נמשכה 10 חודשים. לשכה 06 חשפה מסמכים וקיבלה לידיה כ 400,000 עמודים של מסמכים הקשורים לאייכמן בחתימת ידו. הוא חתום במסמכים להוצאה להורג. להגנתו טען כי הוא רק היה הצינור אך לא מבצע את ההריגה.

    הספרים של אייכמן ונקמתם של בעלי החנות בירושלים באיש

    לאחר שלבי ההוכחות וגזר הדין שלו הוא הועבר למשמורת של שב"ס ברמלה. את שהותו במעצר העביר בקריאת עשרות ספרים בשפה הגרמנית. הספרים הובאו מחנות בשם 'לודוויג מאיר בע"מ' בירושלים. לודוויג עצמו הצליח לברוח מברלין לאחר שחזר מביהכ"נ ומצא שלט בפתח ביתו "יהודים החוצה".

    הוא הצליח לעלות ארצה ופתח חנות ספרים שגם השאיל ספרים. באחד הבקרים הגיע אדם לחנות וביקש לשאול 6 ספרים. בעלת החנות שאלה אותו באיזה ספרים הוא מעונין, וענה "בחירתך תספק אותי".

    כעבור שבוע חזר האיש וביקש 6 ספרים אחרים וכך היה מס' שבועות. הדבר היה תמוה בעיניה שכל שבוע הוא בא להחליף ספרים, ואז פנתה אליו בשאלה "אדוני אתה הרי איש עסוק מאד ואני בטוחה שאין לך פנאי לקרוא כל שבוע 6 ספרים אז מה אתה עושה עם הספרים האלה"? הוא ענה לה: "את צודקת אני איש עסוק מאד ואין לי פנאי לקרוא כל שבוע 6 ספרים, הספרים מיועדים למישהו אחר, ולצערי לא אוכל לומר לך עבור מי כי זהו סוד מדינה".

    לאחר מס' שבועות היא ניסתה ללחוץ עליו לספר לה עבור מי הספרים. הפעם הוא הסכים לגלות לה. האיש היה קצין ששירת בלשכה 06 ואמר לה, "אני מוכן לגלות לך בתנאי שזה נשמר בסוד ושלא תגלי לאיש. הספרים מיועדים לאדולף אייכמן".

    היא נדהמה לשמוע זאת ואמרה לו "אינני יכולה לנגוע בספרים האלה, אל תחזיר לי אותם".
    היא החליטה לנקום את נקמת העם היהודי ומאותו יום ועד הוצאתו להורג שלחה לאייכמן רק ספרים שעסקו בתולדות העם היהודי, תולדות הציונות ומדינת ישראל.

    הוצאתו להורג בכלא רמלה

    לאחר גזר דינו ולאחר שהגיש ערעור בעליון שנדחה , בחודש מאי 1962 הוא מוצא להורג.
    שב"ס ומשטרת ישראל הוציאו אותו באישון ליל להורג. מי שלחץ על כפתור התלייה היה איש שב"ס כשהאבטחה מסביב באחריות מ"י.

    לפני הלחיצה על ההדק הוא נשאל האם רוצה לומר משהו, וזו היתה תשובתו : "עשיתי מה שעשיתי לפי פקודות, לפי הוראות. תחי ארגנטינה, תחי גרמניה, תחי אוסטריה. אלו מדינות שאני חייב להם. עשיתי מה שעשיתי אני מאמין באלוהים והייתי מאמין באלוהים".
    ואז נלחץ הכפתור הרצפה תחתיו נפתחה והצורר נתלה.

    לסיום אני שואל את פקד יוסי מה הרגשת מלעסוק במחקר הזה?

    הוא עונה בהתרגשות גדולה, "במשך שנים סביב משפט אייכמן היו עדויות של ניצולים למעשיו של האיש. מה שבסוף הביא להרשעתו אלו המסמכים שמשטרת ישראל אספה מכל העולם.

    ההרגשה? אני יושב כאן עם הקרטונים שבהם הרבה מאד מסמכים, אני מרגיש קרוב לחוקרים, ולברור באלפי מסמכים זה לא קל. קשה קשה מאד, יש מסמכים של ילדים שזה רגשי, בשלב מסוים קשה לי מנטלית.

    אני שם מוזיקה באוויר לפזר את האווירה, ובפרוזדור כאן כששומעים את המוזיקה יודעים שאני יושב כעת על מסמכים והתיקים. אני במרחק של 80 שנה, החוקרים שהיו כאן הם במרחק של 15 שנה בלבד. החוקרים ראו בכך שליחות להביא את הצורר לדין. אני רואה שליחות שלי במשטרת ישראל להביא את סיפור אייכמן ומשפטו להמון אנשים שלא יודעים איך זה נוהל, ובעצם בזכות מ"י והמסמכים הרבים האיש הוצא להורג".

    "אב הרחמים שוכן מרומים…קהלות הקודש שמסרו נפשם על קדושת השם, הנאהבים והנעימים בחייהם, ובמותם לא נפרדו".



    0 תגובות