לא האחרון שבעם: "וילך" \\ הרב נהוראי משה אלביליה

    הרב נהוראי משה אלביליה No Comments on לא האחרון שבעם: "וילך" \\ הרב נהוראי משה אלביליה

     למה אסור לפספס את הרכבת? ומה כל כך חשוב מאוד בעשרת ימי תשובה? ומדוע לא התכופף הרב להרים מציאה של עשרת אלפים דינרי זהב?

    20:51
    28.03.24
    פנחס בן זיו No Comments on המערכת הפוליטית כמרקחה: קריאות לפרישה מהממשלה

    התכניות האחרונות

    ארכיון תוכניות

    פוסטים אחרונים

    תגיות

    מכירים את השיר: "ואני הקטן השפל שבכולם, עומד כה נרגש ונפעם"

    "ואני הקטן האחרון שבעם… וקדושים כל יהללוך סלה"

    לא באתי בשורות הבאות לפרשן את השיר, אך כשאנו נמצאים כבר  בעשרת ימי תשובה בס"ד, דומה שהוא מקבל גוון אחר לגמרי..

    הרי אנחנו אומרים לעצמנו..

    שהנה ב"ה התחלנו, נשמנו עמוק ויצאנו לדרך..

    הנה עברנו כבר את הכל, התכוננו לזה המון אך זה היה כבר מאיתנו והלאה…

    אך כשמסתכלים על זה מהצד, דומה שקטר הרכבת של שנת תשפ"ב כבר יצא לדרכו והוא רגע לפני עזיבת הרציף…

    והוא קורא בכל לכל האחרונים שנזכרו…

    "חברים, אני עוד רגע יוצא לדרך, כל מי ששכח או לא שם לב, אני עוד רגע יוצא"…

    אל תשארו האחרונים שבעם…

    וכבר אמרו חז"ל במסכת ראש השנה (טז:): "בינוניים – תלויין ועומדין מראש השנה ועד יום הכיפורים"…

    שנזכה בכלל להגיע לדרגת בינוניים, הרי אף אחד באמת לא יודע מה נכתב עליו בראש השנה האחרון..

    ואכן, בשבת זו שהיא שבת שמפסקת, בין ראש השנה ליום הכיפורים ונותנת לנו קצת מרחב נשימה וחשיבה, לחשוב מה אנחנו עשינו ואיפה אנו עומדים..

    לא בכדי כותב בעל ה"יסוד ושורש העבודה" (שער יא, פרק ה') – שגם בדבר המותר בשאר שבתות השנה, ידקדק מאוד בשבת זו להדר בו, ואפילו שלא לחשוב בעניני העולם הזה כלל אלא רק ביראת ה', ואז מוחלים לו כל מה שחטא בשבתות מיום היוולדו ועד עתה!!!

    שמעתם?

    מיום היוולדו ועד עתה

    וכשמגיע יום הכיפורים מה אנחנו מתפללים?

    "לך אלי תשוקתי, בך חשקי ואהבתי"…

    עליתי על הרכבת, אך ריבונו של עולם עזור לי להגיע אל היעד…

    שלא אהיה כמו אלה שרצים לרכבת ונופלים, ואומרים שאין להם כבר עוד כוח לקום, ומתקיים בהם: "שובה ישראל עד ה' אלקיך, כי כשלת בעוונך" (הושע יד,ב).

    תחזור אל הקב"ה ואל תיפול, בשביל זה הוא הביא לך את הימים האלה, שקוראים אליך: "בני, הושט לי יד ועלה אלי אל הרכבת, תראה לי שאתה אוהב אותי…

    כי לפעמים, אנשים באמת שואלים את עצמם: "למה השנה לא הולכת לי"?

    למה הכל נשאר כמו שהיה? שום דבר לא מתקדם ברוחניות?

    עכשיו מגיע השעון המעורר, שמנסה לעורר אותך ולומר לך: "אדוני ואהובי היקר, עכשיו עבר ראש השנה, המלכת את הקב"ה בכל מאודך, התפללת שתזכה לשנה טובה מבורכת ומתוקה, אבל אני נותן לך את עשרת ימי תשובה, בשביל שזה יעורר אותך"..

    אבל פעמים שמה אנחנו עושים?

    מכבים את השעון

    עומדים מול הרכבת הנוסעת ומרכיבים אטמי אזניים

    כי "שלום עליך נפשי"…

    תשאיר אותי במשבצת שאני נמצא, טוב לי בא יותר מכל…

    וכאן הבן שואל:

    "אז למה אתה מתלונן על מה שיש לך"?

    כי אתה רוצה משהו יותר טוב, פתאום משהו לא נוח?

    ולכן באו הימים האלה לומר: "גם אם לא חזרת, אבא הרחמן שלנו, אבא שבשמיים, שהוא מלוא כל הארץ כבודו, נותן את הימים האלה, לתת לך עוד הזדמנות"…

    כי הוא פשוט אוהב אותנו..

    זה הכל..

    ומה יותר גדול מאהבה של אב לבן?

    כנראה שאין…

    ועל זה אנחנו צריכים להילחם עם היצר במלוא מובן המילה, כי ככל שאנחנו נדאג לעצמנו, לרוחניות שלנו בימים האלה, ככה השנה הבאה עלינו לטובה, תיראה אחרת…

    ועל כך סיפר הגה"צ המגיד ר' אהרון טויסיג שליט"א (דורש טוב, עשי"ת יוה"כ, עמוד קמז'):

    בספר בית אברהם מובא מעשה שארע בעיר הקודש טבריה.

    שנה אחת, בהגיע עשרת ימי תשובה, שמעו תושבי העיר שהישמעאלים בעלי השדות החליטו ליקר את מחירי הסכך לקראת חג הסוכות הממשמש ובא.

    נכנסו עסקני העיר לדבר על הפקעת שערים מרושעת זו עם ר' אברהם מקאליסק זיע"א, מנהיגה של עדת החסידים בטבריה.

    נענה הרבי הקדוש ואמר להם: "אמת הדבר שהפקעת שערים גזרה גדולה היא שיש להילחם עליה, אבל איני מבין אתכם היאך התפניתם בימים קדושים אלו לעסוק בזוטות שכאלו! הלא אלו הייתי הולך ברחובה של עיר ומוצא מציאה כשרה של עשרת אלפים דינרי זהב, לא הייתי מכופף את עצמי להרימה, למרות שבביתי אין פרוטה לפורטה ובני ביתי רעבים ללחם, וכל זאת מפני שכל מאווי ומחשבותי נתונים היום לשאלה ' במה ירצה עבד את אדונו' – היאך נפייס ונרצה את אבינו שבשמיים בימי הרת עולם. ומי פתי יפנה ליבו לדברים בטלים החולפים ביעף?

    אח..

    איזה דרגה..

    הלוואי שנזכה לזה בהכנותינו ליום הגדול, יום הכיפורים הבעל"ט…

    לפני ה' תטהרו..

    נ. ב בהזדמנות זו קוראיי היקרים והנכבדים, ברצוני לבקש סליחה ומחילה אם פגעתי באחד או באחת מכם, כל רצוני היה לחזק ולהתחזק יחד אתכם בדברים של עבודת ה'. למי שיש הערות והארות אשמח ויודיעני במייל [email protected].

    תבורכו מפי עליון..

    שבת שלום ומבורך לכל בית ישראל היקרים והאהובים.

    וגמר חתימה טובה!!

    המאמר נכתב לרפואת:

    יונתן בן ספיר רעיה הי"ו.

    שלמה בן חסיבה הי"ו.

    סימונה בת פרלה זוהרה תחי'.

    בתושח"י.

     



    0 תגובות