הוא לא קשור…

אל תנסה ואל תחשוב על זה…

למה? שאל דודי את שכנו מוטי, מה אין לו נשמה?

למה נראה לך שזה שמחלל מעלינו שבת כל שבוע בשבוע,..

אם תדבר איתו יפה וישר אל הלב, נראה לך שזה לא יעשה לו משהו? זה אפילו לדעתי, יכול לקחת אותו לשיעור תורה לראשונה בחייו…

ואכן זה הצליח…

ואחרי כמה חודשים כבר החל שכנו של דודי להניח תפילין לראשונה בחייו, ולהיות גם שמח בתוך ליבו שעם כל הזוהמה בה הוא חי, היה מישהו שלא איבד ממנו תקווה, וניסה לחבר אותו אל מקור החיים אל תורתנו הקדושה..

גם השבת הגיעה, ואחרי כמה שנים ב"ה בס"ד נכנסנו הילדים למוסדות חינוך תורניים על טהרת הקודש

ואכן האם אנחנו לפעמים חושבים שקדושה זה קצת נושא שגבוה מאיתנו? יש אפשרות שאנחנו הקטנים נפתח את ליבנו להשראת השכינה בתוכנו?

יכול להיות כזה דבר?

את התשובה נוכל למצוא בפרשת השבוע אשר בה פותחת התורה הקדושה (יט, א-ב):

"וידבר ה' אל משה לאמר, קדושים תהיו כי קדוש אני ה' אלוהיכם".

שואל בספר אגרא דכלה לרבינו בעל ה"בני יששכר" ר' צבי אלימלך מדינוב זיע"א שני שאלות מרכזיות וחשובות:

1. מדוע נאמרה מצוה זו לכל עדת ישראל? מה בא הקב"ה לומר להם בציווי זה?
2. "כי קדוש אני ה' אלוהיכם", וכי יוצר חומר יכול להידמות לקדושתו יתברך?

ומתרץ הרב דבר נפלא ביותר ששמע מפי ר' מנחם מנדל מרימינוב זיע"א, וזה לשונו: " קדושה מלשון הזמנה, שתהיו תמיד מוכנים ומזומנים להשראת הקדושה, וכו', ועל פי זה יובן כאן דבר אל כל עדת בני ישראל דייקא, הוא לבל יחשוב איש ההמוני שהוא אינו ראוי להשראת השכינה כי הוא אינו בר אוריין ובר אבהן וייתיאש עצמו מזה, על כן דבר אל כל עדת ישראל, כולם בני ישראל המה וראויים לזה כגר כאזרח, ואמרת אליהם קדושים תהיו, היו מוזמנים ומוכנים אליה, כי קדוש אני כביכול אני כבר מוכן ומזומן להרים קרניכם בכבוד השראת השכינה ומצידי לא יבצר, רק בהכנת המקבל יתוקן הכל כרגע, והבן מאוד".

והדברים שמחים עד מאוד בס"ד,  ומתאימים במיוחד לאנשים שמרצים לאחינו המתקרבים, ולאנשים העוסקים עם נוער בסיכוי, תדעו לכם! כל מי שאתם עוסקים עימו הוא בעל נשמה שהיא הרי חלק אלו-ה ממעל, שרוצה להידבק לקב"ה, נשמה טהורה וזכה!, שמה לעשות בהבלי הזמן ופגעיו גם היא התלכלכה בעוונותיה, ונכתמה בשמניה, לכן מוטל על האדם/מרצה/ ההורה, להבין שככל שאתה תלהיב את התורה להמונים, תגרום להם חשקת התורה גדולה ועצומה, כי משהו מצידם בתוך תוך ליבם נפתח ביחד עם רצון ללמוד ולדעת עוד ועוד…

וכמובן ללמוד וללמד לשמור ולעשות…

ופעם לפני הרבה שנים שמעתי סיפור (שאמנם לא בדקתי כל כך את מקורו אך הוא שווה קריאה):

מרן הגאון הרב שך ע"ה, היה משתדל בכל ערב שבת ללכת מגבעת הישיבה של ישיבת פונוביז' המעטירה אל גבול בני ברק רמת גן בשביל לומר לכל בעלי החנויות במאור פנים ענק, ובחיוך לבבי: "גוד שאבעס"!!! גוד שאבעס'!!! .

ככה בשבוע הראשון…

ככה גם כן בשבוע השני…

וחוזר חלילה…

עד שטיכסו עצה כל בעלי החנויות ואמרו: "משבת הבאה, אנו חולקים כבוד רב לרב שך ורוצים לכבד אותו…

וכך הם החלו לסגור את חנויותיהם בשבתות ומועדי ישראל..

בשבת הראשונה הראשון סגר את שעריו, "כולם" הרימו גבה…

בשבת השניה… וכך גם בשלישית…

וזה בדיוק המסר שאנחנו צריכים לקחת מכאן, מרן הרב שך לא ויתר, הוא ידע שבכולם יש את הקדושה הזאת שמפמפמת בתוך הלב, של שבת קודש!!!, הוא יהודי יש לו בתוכו נשמה אלוקית והוא רק צריך לזרוק את המפתחות ולפתוח את הלב…

והלוואי שנזכה תמיד גם אנחנו להרגיש זאת במוחשי, שליבנו פתוח תמיד ליראת ה' ולעבודת אלוקים!!!

שבת שלום ומבורך לכל בית ישראל היקרים והאהובים!!!

—

המאמר נכתב לרפואת והצלחת:

הורי היקרים

דוד בן שמחה הי"ו – יפה בת זוהרה תחי'.

בתושח"י.