הרב שלמה אליעזר אלפנדרי שידוע בכינוי "הסבא קדישא" כיהן כחכם באשי של דמשק ולאחר מכן עמד בראש הנהגת העיר צפת. הוא התגורר בבית רחב בעיר העתיקה, כיום רחוב אבוהב, וניהל את צרכי הכלל ביד רמה. גדולי ישראל כמו הבבא סאלי ורבי יצחק ניסים באו לבקרו ואף למדו אתו בבית מדרשו שהיה לצד הבית.

כשהחליט לעבור לירושלים הוא נשאל על ידי גבאו הצעיר שלמה שבבו 'מה יהיה על הבית'. הס"ק הסתובב ואמר 'ברגע זה הוא נחרב' וכך הווה.

90 שנה לאחר מכן מגיע יגאל ביטון לעיר ומחפש מקום לפתוח בו יקב. הוא רוכש את החורבה הגדולה, מפנה אותה ובונה את המקום מחדש תחת השם יקב אבוהב. במרתף, שהתגלה בהשגחה פרטית, מיוצר היין. אותו מרתף שהיה משכנו של אותו צדיק מהווה משכן ליינות משובחים שמיוצרים בטהרה. הטוב והמטיב.

יגאל ביטון הוא יהודי לא שגרתי. עמוס באמונה ונטול לחצים. הוא היה גר במרכז הארץ ועסק לפרנסתו בחברת תקליטים שפתח. "שנה אחת נסעתי לאומן לראש השנה, ככה בשביל החוייה, חזרתי משם דתי".

מאז הוא התקדם במעלות התורה והחסידות כשהוא מחובר לחצרות ולצדיקים ללא עכבות.

"כל יום רביעי יש פה התוועדות, שותים פה בשנה קרוב לאלף בקבוקים בהתוועדויות, הכל ללא תשלום כמובן" הוא אומר באגביות שאין שניה לה.

גם יקב אבוהב נפתח בלי להתרגש. "רציתי לפתוח יקב, אז פתחתי. בשנה הראשונה הוצאתי ענבים בודדים אחד אחד בידיים וייצרנו בידיים 50 ליטר, התוצרת הייתה גרועה – חומץ מקולקל. בשנה הבאה השתפרנו ואחרי 4 שנים יצא יין שהיה אפשר להתגאות בו". לדבריו "כל שנה אנחנו לומדים עוד".

ר' יגאל לוקח ליקב ענבים מ-3 חלקות ומכורמים שהוא מכיר וסומך עליהם. לייצר יין? "זה לא בעיה. הכל כתוב היום".

רגע לפני שנמשיך, התיאור עד עתה עושה רושם של יקב בשקל שמוציא יינות לקידוש. אז אולי זה המקום לצטט קצת מגילי לובן – יינן ומבקר יין שיכול לחוש בלשון שלו טעמים שלא ידעתם שקיימים ("בקברנה שגדל בדלתון יש עקצוץ של כמון, בקברנה של דישון אין. הבאתי לו 2 כוסות והוא ישר זיהה מה מאיפה..") וכך הוא מתאר את יין ערבוביא 2014 של יקב אבוהב, אותו ערבוביה שעולה 220 ש"ח לבקבוק ונחטף ממדפי היקב על ידי שוחרי יין ואניני טעם: "ממסך מעניין ולא שגרתי, גוף במשקל בינוני, בגוון בורדו עמוק. נפתח בעשבוניות נעימה, עשב קצוץ, ונגיעות שמיר ופלפל ירוק, וממשיך בחן רב לפטל טרי, קליפות הדר ומעט קסיס". זה רב חלק מהפענוח לבקבוק שמסתיים במילים "עתידו עוד לפניו".

אותו ערבוביא 2014 קיבל לאחרונה ציון של 89 כאשר ציון שיא ליינות משנת 2015 היו סביב 75 והשיא של יין בישראל היה 94.

אם דברנו על ערבוביא זה המקום לשמוע את דעתו של ביטון לגבי ייצור היין. אצל ביטון יינות הבלנד עולים יותר. למה? זה פשוט. "עבודת היינן היא מאוד פשוטה, ממש לפי הספר. עבודת היינן היא לערבב ולהוציא בלנד טוב. ה' מכין את היין –  היינן יכול לתרום רק את הערבוב". לדבריו "המאמצים הם להצליח בערבוב, משקיעים בזה יותר עבודה, ועל כך יש תוספת תשלום".

וזה לא מליצה. ביטון משוכנע באמת ותמים שאין לו קשר להצלחת היין. וזה המקום לטעום מהווארט הבא: "למה רק על יין משובח מברכים הטוב והמטיב ולא על לחם טעים שבא אחרי לחם פשוט? כי היין הוא מתנה מלמעלה. קח 100 ליטר יין ותחלק אותו ב-3 חביות אחידות לכמה שנים, כשתפתח את החביות כל יין יהיה שונה. אין ליינן קשר בכלל לזה".

האמונה מוכרת. אחרת אין סיבה לעובדה שיינות היקב נמכרים 95% במרכז המבקרים ורק 5% בחנות אחת – פיופ. "הפצנו ביותר חנויות אבל נגמר לנו כל היין אצלנו. באו אנשים ולא היה מה למכור, נאלצנו לרכוש מהחנויות בקבוקים במחיר המלא שהחנות דורשת. מאז הכל מונח פה וברוך ה' תוך חצי שנה 15 אלף בקבוקים נעלמו, הכל נמכר". נאום המאמין.

תן המלצה לד' כוסות מהיקב

לכוס הראשונה יין קליל מרלו (180 ש"ח). לכוס השניה ערבוביא (ק"ס, שיראז ופטיט ורדו, 220 ש"ח). לכוס השלישית קברנה סוביניון (180 ש"ח) ולרביעית עלמיא (שיראז, ק"ס ומרלו, 200 ש"ח) שהוא הכי כבד.

מה המוצר היקר ביותר אצלך?

סירה 2009 ומחירו 2600 ש"ח. נשארו 4 בקבוקים.

ואיפה אתה רוצה להיות עוד כמה שנים?

אני חי טוב, הכל טוב ושרק ימשיך טוב.

פתח גלריה במסך מלא