את המים שטעמתי בבאר של דליה הר סיני לא אשכח לעולם, אלו היו רגעים מתוקים וצלולים, האוויר מסביב היה צח, השלווה שררה בכל. ערב שבת בסוסיא, בחווה של דליה הר סיני.

דליה הושיבה את כולנו בתוך מה שנראה כמו אסם גדול, וסיפרה את סיפורה המרתק ששזורים בו כאב ושכול, בניית הארץ ורצון לתקומה ולאחיזה חזקה בקרקע "יאיר ואני, במקור מעמק חפר. בני מושבים עם רקע חקלאי", מספרת דליה.

"התחלנו תהליך של חזרה בתשובה אחרי שכבר היינו נשואים והורים לילדים. עברנו לבית אל, גרנו שם ארבע שנים, אבל הבנו שאנחנו רוצים לעשות חקלאות ובית אל זה לא המקום המתאים. יצאנו לחפש, ומצאנו את סוסיא בהר חברון. היו כאן אז עשר משפחות. עדרי הצאן של הערבים הגיעו עד חבלי הכביסה של היישוב, למרות שהשטחים מסביב היו אדמות מדינה. אחרי שיאיר התהלך עם הרועים הערבים פה ולמד מה הם עושים, הוא הגיע למסקנה שהדרך לשמירה על הקרקעות תהיה גידול צאן".

חוות הר סיני היתה הראשונה ביהודה ושומרון שעסקה בקרקעות חקלאיות. יאיר, בעלה של דליה התעקש וקנה עדר קטן, ובזאת הצטרף לערבים שהחזיקו עדרים באזור, מצד אחד היו יחסי שכנות מצוינים ומצד שני הערבים הבינו שחלק מהקרקעות חוזרות לידיים יהודיות וזה דיי חרה להם. עם הזמן יצאו בני המשפחה מהיישוב עצמו ומיקמו את החווה שלהם בשטח פתוח בפאתי היישוב, יאיר רעה את הצאן בשדות מסביב סוסיא והפך להיות חלק בלתי נפרד מהנוף הבראשיתי ובתהליך ארוך שארך קרוב ל-17 שנה, אחזו משפחת הר סיני בעשרת אלפים דונם של קרקע ומרעה.

"הפלאחים הערביים לימדו אותנו המון שיטות בחקלאות, דרכם למדנו על חקלאות בעל, למדנו על חקלאות אורגנית ובדרך הזו הפכנו לחווה היהודית הגדולה ביותר באזור"

"זרענו שדות חיטה ושעורה, נטענו כרמי זיתים וענבים" מספרת דליה. "הרעיון היה להגיע בכל אחד מהשורשים למוצר המוגמר. לאפות לחם, להכין גבינות במחלבה הביתית שלנו. הקמנו בית בד קטן, יאיר בנה גם יקב קטן ליין, אבל ראינו שיין דורש הרבה מיומנות בהכנה, אז עברנו לייצור תירוש, מיץ ענבים אורגני. קבלנו תנובה מושלמת".

ביום קיץ נורא בשנת 2001, השטן בא לבקר, העדר חזר לבדו לחווה בשעת ערב, בלי יאיר. דליה ותשעת הילדים הבינו מיד שקרה אסון. יאיר כבר התריע לפני כן כי קיבל איומים על חייו. אחרי חיפושים נרחבים מצאו אותו מת. רוצחים פלסטינים ירו בו מאחור מטווח קצר, דקרו אותו והותירו אותו בשטח, מתבוסס בדמו.

דליה שהייתה עד אז עקרת בית המשיכה לגדל את תשעת ילדיה במסירות חרף האסון הנורא שפקד אותם. "יאיר נרצח בזמן בו הייתה אינתיפאדה רצינית, יהודים נרצחו על ימין ועל שמאל, משתתפי ההלוויה קראו בקריאות נקם לרוצחים אך את כל הכאב והכעס ביקשתי מהם לנתב לעבודה ולתקומה מחדש, כולם התגייסו ובאו להציל את החווה בכדי לא לשדר לערבים סימני חולשה"

במהלך השנים פקדו אסונות רבים את החווה, לילה אחד קפוא נגנבו 170 ראשי בקר, וזו הייתה מכה כואבת מאד, שוב יהודים טובים מכל הארץ נרתמו לעזור, עם ישראל לא וויתר וסיפור החווה נגע לליבו מאד. ואז הגיעו שוחרי הצדק, שטענו על גזילת קרקעות, הם ניסו לגרור את דליה לעימותים כואבים ולסיטואציות מביכות בכח.

אחרי שנים של לבד דליה נישאה בשנית. היום מנהלים את החווה חתניה היקרים והמסורים, והיא הורידה מעליה קצת עול. את היבול שהחווה מפיקה, שחלקו נדיר מאד, הם מוכרים בכל הארץ, ומוכיחים לכול שרק עקשנות ואמונה תמימה הם המפתח היחיד להצלחה.