בשנת 1940 כשצרפת נכנעה לגרמניה הנאצית הבינו מנהיגי ארצות הברית באיזו דחיפות בעלות בריתם זקוקות למשלוחי הציוד הצבאי שלהם.
הם הבינו שאף חיילים אמריקנים עלולים להישלח בקרוב אל מעבר לים ויזדקקו לתחמושת וציוד רב משלהם.
היצרנים האמריקנים יצטרכו להגביר את הכמות והאיכות של הציוד הצבאי שהם מייצרים.
כדי להתגבר על אילוצי הזמן יזמה ממשלת ארצות הברית קורסים שנקראו בשם 'הכשרה בתוך תעשיות'.
במקום לעורר שינוי חד וקיצוני להשגת התוצאות,כיון הקורס את המנהלים למה שנקרא, "שיפור המשכי".
ספרי ההדרכה עודדו את המנהלים לחפש דברים קטנים שאותם ניתן לשפר במקום לתכנן מערך מחלקתי חדש או ללכת על התקנה גדולה של ציוד חדש.
בספרי ההדרכה נכתב משפט מפתח,
"זה לא הזמן לצעדים גדולים,חפש שיפורים בנהלי העבודה הקיימים ובציוד העומד לרשותך".

באופן מפתיע (או שלא) הצטברו הצעדים הקטנים לתאוצה מסחררת של שיפור כושר הייצור האמריקני.
איכות הציוד ומהירות הייצור היו מהגורמים העיקריים בנצחון בעלות הברית במלחמה.

שביעי של פסח הוא היום שסוגר את חג הפסח.
הוא יום גדול,יום של ישועות,יום של קריעת ים סוף ,יום של שירת הים.
אנחנו רגילים להתבונן על היום הזה כיום שעומד בפני עצמו.
אבל כשמתבוננים רואים ששביעי של פסח הוא חלק מתהליך.
תהליך שהתחיל שבוע קודם ביציאת מצרים והסתיים 49 יום לאחר יציאת מצרים,
בחג השבועות – חג מתן תורה ביום ה50.
בתהליך הזה עם ישראל עבר שינוי,וממקום של מ"ט שערי טומאה הוא התעלה יום אחר יום עד למתן תורה.

ותהליכים של שינוי ,תמיד צריכים לימוד.

שאלו פעם אדם שמעשן, למה אתה לא מפסיק? מתי תפסיק עם העישון ?
" 'אני ?' 'כך הוא אמר,אני האיש שהפסיק הכי הרבה פעמים.
אחרי כל סיגריה אני מבטיח לעצמי שזו הסיגריה האחרונה".
כמה פעמים הבטחנו לעצמנו שינוי,בכל תחום אפשרי ?
מה מונע מאיתנו להגשים את החלומות שלנו ?

כשאנחנו רוצים להצליח,להשתנות.
כשאנחנו חולמים את החלומות שלנו,
יש מכשול שממנו צריך להיזהר.

הרצון הבסיסי שלנו הוא להיות בסוף התהליך,להיות לאחר התהליך,ומשכך אנחנו מחפשים לקצר את התהליך ככל שניתן.

אולי אם נקפוץ ל"ים" בבת אחת,יקרה לנו נס כמו לבני ישראל.
ממחר נלמד 7 דפים ליום כמו ר חיים קנייבסקי.
ממחר אני אכוון כל מילה בתפילה.
ואם תרצו…ממחר אפס קלוריות,
ממחר אקום שעה קודם כדי להספיק לעשות פעילות גופנית.

הבעיה היא שכשקופצים גבוה/רחוק,לא תמיד נוחתים על דשא רך…

ואז..אנחנו כבר לא באמת מאמינים שאנחנו מסוגלים להיות האנשים שאנחנו חולמים.

החלום לעיתים הוא הגורם לאי הגשמתו.
הוא נראה לנו גדול עלינו.

נחשון בן עמנידב אומנם מסר את הנפש וקפץ לים ואחריו כל עם ישראל,
אבל.. זה היה רק יום אחד מתוך 49 ימים.
גם "ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי" לא החזיק מעמד יותר מידי זמן, אח"כ היו תלונות ותרעומות…

יום אחד של קפיצה ככל הנראה לא מספיק כדי לבצע שינוי,כי אחרת לא היו צריכים עוד 32 ימים עד מתן תורה.

אז אולי מה שאנחנו צריכים זה "שיפור המשכי".
כמו באותו ספר הדרכה,
"זה לא הזמן לצעדים גדולים,חפש שיפורים בנהלי העבודה הקיימים ובציוד העומד לרשותך".

השבוע שמעתי סיפור מדהים מבעל המעשה בעצמו.

זה היה ביום הראשון של חול המועד,כך הוא סיפר, כשנכנסתי לרכב שמתי לב שהמזגן מסרב לעבוד.
ל"סחוב תקלה כזו כל חול המועד זה לא אפשרי,אז התקשרתי לחשמלאי רכב שאני מכיר תארתי לו את הבעיה ושאלתי אותו אם אוכל להגיע.
הוא אמר שכן.
נסעתי אליו למוסך,הוא קיבל אותי ועבד על הרכב כמעט שעתיים.
כשסיים שאלתי אותו כמה אני צריך לשלם,ותשובתו היא הסיפור.
"אל תשלם לי כלום,אני לא עובד בחול המועד.
תארת לי את המצב שאליו
נקלעת,הייתי מוכן לעזור..
סע לשלום ותהיה לי בריא..".
לא הייתי מעלה על דעתי שהוא יעשה את העבודה בחינם,
תבינו…לא מדובר באברך או אפילו באחד שקובע עיתים לתורה,
המדובר הוא ביהודי פשוט.
כנראה שאין דבר כזה יהודי פשוט..

שני אנשים ששמעו יחד איתי את הסיפור,היה להם מה להוסיף.

הראשון שכנראה ביקש ל"מנף" את מה ששמע ביקש את הטלפון של אותו חשמלאי רכב,הוא "נזכר" שגם לו קרתה תקלה בחשמל "בדיוק היום".

והשני ביקש גם הוא לספר..
הוא סיפר שלפני מספר שבועות ביום שישי בשעה 2 בצהריים הוא נזכר ששכח לקנות חלות לשבת.
'התקשרתי לשליח שאני מכיר,כך הוא סיפר,ובקשתי ממנו לקנות בשבילי חלות באחת מהמאפיות שעדיין פתוחה,כמובן בתשלום.
אחרי חצי שעה הוא דפק אצלי בדלת והביא את החלות.
כששאלתי אותו כמה לשלם לו בעבור השליחות בשעה כזו,הוא אמר,
"תשלם רק עבור החלות..,והוא המשיך והסביר,
אני לא עובד ביום שישי לאחר חצות היום לכן אתה לא צריך לשלם לי"
אני,כך סיפר אותו אחד,הקשיתי לו בחזרה,אם אתה לא עובד למה הסכמת לרוץ בשבילי לחפש חלות לשבת ?
השליח חייך ואמר ' אמרתי שאני ביום שישי לאחר חצות לא עובד,לא אמרתי שביום שישי לאחר חצות אני לא עושה חסד עם יהודי' ".

מדהים !!!
"זה לא הזמן לצעדים גדולים,חפש שיפורים בנהלי העבודה הקיימים ובציוד העומד לרשותך".

שני הסיפורים ממחישים כיצד בעשיה יום יומית בכלים שלנו אנחנו יכולים לההפך לאנשים מיוחדים.

בתורה,כשמוזכר מצות ספירת העומר נאמר,
"וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עומר התנופה שבע שבתות תמימות תהיינה עד ממחרת השבת השביעית תספרו חמישים יום"

מדוע כשהתורה מציינת את זמן תחילת ספירת העומר היא כותבת "ממחרת השבת", הרי זמן ספירת העומר הוא ידוע, מיד לאחר יו"ט ראשון של פסח,אז מדוע לא לציין את התאריך במפורש ??

ועוד שאלה,
בחז"ל אנחנו מוצאים את הטעם של מצות ספירת העומר.
אלו ארבעים ותשע ימים שבהם כל אחד בונה את עצמו,יום אחר יום עד ליום החמישים שהוא חג השבועות- מתן תורה.
כמו בני ישראל שיצאו ממ"ט שערי טומאה במשך 49 ימים,מיציאת מצרים עד מתן תורה.

אבל כשבודקים בתורה ,לא מצויין מדרגות מיוחדות שעם ישראל התעלה בהם,מדרגה אחר מדרגה במשך 49 ימים ??
בהחלט מצוינים ארועים שהם עברו ואפילו מקרים שבהם הם התלוננו והתרעמו,אבל היכן העלייה במדרגות הקדושה ??

ובכלל,אם זה מה שנדרש מאיתנו ,מדוע זה לא נכתב יותר במפורש,מלבד ציווי על ספירה ?
כיצד נדע מה לעשות ??

אני חושב ש"שיפור המשכי" זו התשובה.

אי אפשר לתת תוכנית מסודרת לשינוי ובניה.
כל אחד צריך לשפר את נהלי העבודה שלו בציוד שעומד לרשותו.
זוכרים? "דברים קטנים שאותם ניתן לשפר במקום לתכנן מערך מחלקתי חדש או ללכת על התקנה גדולה של ציוד חדש."

זו גם הסיבה שהתורה לא מתארת לנו את התהליך המדויק שעברו בני ישראל במשך 49 ימים.

ואולי זו גם הסיבה שהתורה לא כותבת תאריך לספירת העומר אלא רק "ממחרת השבת",
כי מחר הוא תמיד דבר שלא נודע,הוא משהו שלא מוגדר ותחום בדבר מסוים כמו תאריך מדויק.

הסכנה היא שהחלום יהווה הוא בעצמו את המכשול.
צריך לעשותאת השינוי דרך דברים קטנים ולא "מאיימים" על השגרה.
כי השינוי מגיע דרך הדברים הקטנים לעוצמות שהיא אפשר ל"נבא" אותם מראש.

אם שם בארה"ב הצטברו הצעדים הקטנים לתאוצה מסחררת של שיפור כושר הייצור,
אז למה שאצלנו זה לא יעבוד ??

===

להערות והארות אשמח גם במייל
[email protected]