הזמן כמו עצר מלכת כאשר עמית שני בן ה-16 חזר אתמול הביתה לאחר כמעט חודשיים בשבי החמאס בעזה. במסגרת סיור מיוחד יחד עם שבים נוספים ובני משפחה של חטופים שעדיין נמצאים בשבי, הוא אוזר אומץ ופותח לראשונה את סגור ליבו, חושף מעט מהתופת והזוועה שחווה בשבי.

פתח גלריה במסך מלא

בפתח הסיור דיבר בפני הכתבים וסיפר: "באותה שבת הייתי עם אמא שלי ואחיות שלי בממ"ד. זה התחיל בצבע אדום שגרתי, ואז הייתה הודעה על חדירה. האירוע נמשך הרבה זמן, כל הזמן חשבנו שהוא עומד להסתיים ואז שמענו אר פי ג׳י ורימונים. הם פרצו לבית, הוציאו אותנו והושיבו אותנו על המדרכה. הם הביאו את משפחת שרעבי ולקחו אותנו לעזה. מי ששם, מפחד כל הזמן מההפצצות ומהמחבלים עצמם. אתה לא יודע אם תקום ליום למחרת, אני כבר חזרתי ואני מודה על כך".

בהמשך הציג את ביתו ואמר: "זה הבית ממנו נחטפתי, הייתי בממ"ד והוציאו אותנו החוצה למדרכה, משם לקחו אותנו לעזה".

למרות כמעט שלושת החודשים שחלפו, מראות הזוועה בבארי לא ניתנים לתיאור. הבתים חרבים עד היסוד, ריח המוות עדיין עומד באוויר, הכל מסביב שרוף ומפויח. הצעדה האיטית בין בתי הקיבוץ מלווה בתחושות קשות מאוד. הלב מתפלץ למראה צעצועי ילדים שרופים, אופניים מנוקבים מיריות המרצחים, חפצים אישיים מפוזרים בכל פינה, חסרי צורה. המקום כמו מנציח לעד את הזוועות, את התופת, אך עצם הביקור שלנו בו מוכיחה כי – 'נצח ישראל לא ישקר'.

אופני ילדים מנוקבים מיריות

פנחס בן זיו

מיטת תינוק שרופה, בארי

פנחס בן זיו

אופניים חרוכים בבארי

פנחס בן זיו

שרידי גינת משחקים בבארי

פנחס בן זיו