צילום: מנדי אור – קול חי

רגעי האימה שחווה במסתור בעליית הגג יחד עם אמו ויהודים נוספים בזמן האקציה לא עוזבים אותו לרגע: "אבא מצא לנו מחבוא בעליית גג בבית נטוש. שומעים את הצעדים של המגפיים של הגרמנים. הם נכנסו לחדר בו הייתה עליית הגג…אמא פיטמה אותי בעוגיות דבש, כדי שלא אשמיע קול…" סיפר לאבי רוזן.

הרב חזר בדמעות אל רגעי נאומו של אביו בפני תושבי העיר, רגע לפני שנלקחו לתאי הגזים: "יש לנו אפשרות לקיים עכשיו רק מצווה אחת – קידוש השם. הבה אחים נקיימנה בשמחה".

על ההחלטה הגורלית של אמו, שהצילה את חייו והיא נלקחה לטרבלינקה: "אמא הבינה שמפרידים בין הכשירים לעבודה לבין נשים וילדים וזרקה אותי לאחי הגדול. אני צעקתי – מאמא… והיא נדחפה אל הקרון והספיקה לנופף לנו לשלום ונפרדה מאיתנו… אי אפשר לשכוח את הרגעים האלו…"

על העלייה לארץ, ההשתלבות במוסדות הלימוד החרדיים ובישיבות קול תורה ופוניבז'. על המסלול שהוביל לרבנות, תחילה בנתניה, תל אביב והרבנות הראשית. "קיימתי את הצוואה של אבא, להמשיך את שושלת רבני משפחת לאו – 37 דורות…"

על התנגדותו לשימוש בהגדרה 'שואה', לטבח בשמחת תורה האחרון. על הצורך לפעול 'בכל מחיר' לשחרור החטופים. וגם, על המלחמה נגד הדת בחודשים האחרונים "זה קומץ קטן שלא יצליח".