הוא חי בעיר וינה, בירת אוסטריה, הוא היה אב ל-12 ילדים עליזים, קראו לו יורי, הוא עבד בחנות קונדיטוריה מבוקר עד ליל, היה לו בית קטן מושכר, מט ליפול, מאלו הציוריים עם הגג המשופע.

שנים חלם יורי על בית חדש עם חצר גדולה, שתי קומות וחדר לילדים, בית חדש, בית משלו. כמה פעמים חשב לעצמו 'כמה נמאס מהטלטולים והמעברים מבית לבית, די למחירים המפולפלים, כמה אפשר לרדוף אחר בעלי דירות מרושעים, עם צפיפות לשנים עשר ילדים…'

והנה ביום אחד הכל התהפך, יורי זכה בסכום נאה בפיס ובית חלומותיו נראה קרוב מאי פעם, כשחיוך ענק ממלא את לחייו דומה לחוט המקשר בין אוזניו רץ לביתו לספר לאשתו את הבשורה המשמחת 'יום יבוא וכשנגיע לביתנו החדש נערוך מסיבה גדולה לכל השכנים והחברים ולא די, אלא שכל שנה ושנה נחגוג באותו יום' הכריז לאשתו.

חלפו הימים בצפייה, החל מסע החיפושים אחר הבית הנכסף ותהליך האריזה בעיצומו, כשלפתע החל מין מטר של אסונות לרדת עליו ועל משפחתו, טרגדיה רדפה טרגדיה, שבר רדף שבר.

זה התחיל בפטירת בנו בתאונה מחרידה והמשיך בפציעת ביתו וכשעברו סוף סוף לביתם החדש גם הוא בעצמו נפצע בצורה אנושה עד כי בשביל לחיות נהפך לנטול רגליים.

לאחר תקופה ארוכה של שיקום מאסיבי חזר לביתו יושב בכיסא גלגלים וקושי עמוק בדיבורו. לשיא הגיע הצער כשלפתע ביום לא כל כך בהיר הודיעו להם שביתם בת ה-15 נחטפה וללא שום קצה חוט. גם לאחר ניסיונות חיפוש קדחתניים הם עלו בתוהו.

ערב אחד, כשישבו בני הזוג לשיחה עמוקה על מצבם אמרה לו אשתו "בעוד שבוע יגיע היום בו עברנו לכאן, אתה זוכר שרצית לערוך מסיבה בכל שנה בתאריך הזה?"

כשחיוך מריר על שפתיו החיוורות ענה לה: "אכן תודה, תודה על בית גדול שמשמש אדם חולה עם משפחה קטנה וחבולה".

 •

אלפיים שנות גלות עם ישראל שרד גשמית ובעיקר רוחנית, כשהתורה היא מרכז הווייתו, במאתיים שנים האחרונות לאחר פרוץ ההשכלה והציונות שפעלו לכך שהתורה לא תהיה עוד מרכז ההוויה של העם היהודי, התנתק רוב העם מיהדותו. העם היהודי איבד את רוב ילדיו במאה האחרונה גשמית ובעיקר רוחנית, כן, בדרך לדירתו החדשה. לאחר הקמת המדינה חווינו אסון נוסף, יהדות המזרח ששרדה רובה הועברה על דתה, מיעוט נשאר נאמן לה' ולתורתו.

אז איך אפשר לחגוג? איך אפשר לחגוג בעיצומה של שואה רוחנית? איך אפשר לחגוג כשאפילו שרים בממשלה לא מבינים מדוע אסורה התחבורה בשבת?  כשכ"כ הרבה אנשים לא מבינים מהי ערכה של תורה?

אז תודה, ובלי ציניות, תודה על בית גדול ומדהים שמשמש אדם חולה ומשפחה קטנה, עדיין…

• הכותב הוא איש שיווק ואסטרטגיה