הכותרת המסקרנת שראיתי ב"אתר בית חב"ד",: מדוע ה' לא נתן את התורה בתל אביב? הביאה אותי לחשוב : ומדוע נתן אותה דווקא במדבר?

אז למה באמת?
במדבר אין בנייני משרדים או מפעלים. לו הייתם חיים במדבר, רוב הסיכויים שלא היתה לכם עבודה. לא יהיה שם שום בוס ובטח לא עובדים או כפיפים.
במדבר אין ערים ואין שכונות, אין מצב של הצד הנכון או הצד הלא-נכון של תחנת הרכבת. אין שם בתי כלבו או מרכולים. היינו אוכלים שם מן מן השמיים ונועלים את אותו זוג נעליים במשך ארבעים שנה.
על כן, אומרים חז"ל, ניתנה התורה במדבר.
לו נתן לנו ה' את התורה בוול סטריט, היה עליו להחליט את מי למנות למועצת המנהלים ומי ישמור על הריבית במשק. לו נתן לנו את התורה בארץ הקודש, היה עליו להחליט אם הוא רוצה לתת אותה בירושלים עיר הקודש, בצפת עיר המקובלים או בהיי-טק התל-אביבי. או אולי היה מעדיף בקיבוץ של השומר הצעיר או אולי בכלל במושב?
השם לא רצה בעלי מניות בתורה, לא מבנה ארגוני, ושום הקשר פוליטי או חברתי. למעשה, שום הֶקשר בכלל, רק אנחנו והתורה.
לא היה יותר טוב לו נשארנו במדבר?
אך ברגע שהשם היה בטוח שקיבלנו את המסר – שהבנו שהתורה אינה תוצר של כל גיל שהוא, סביבה או רקע תרבותי, ושהיא שייכת באופן מוחלט, שאינו משתמע לשתי פנים, לכל אחד ואחד מאיתנו – הוא שלח אותנו לערים הגדולות והקטנות בעולמו, למשקים ולשווקים, למכללות ולבנייני המשרדים. הוא אמר לנו שעכשיו, כשהוא עשה את חלקו, זה תלוי בנו לעשות את התורה שלו יתברך לרלוונטית לכל אותם מקומות ובכל ההקשרים הללו.
למרות הכל, זה נחמד לחזור למדבר מדי פעם. לפחות לביקור.( עד כאן ינקי טאובר "אתר בית חב"ד)
ככה זה כשהולכים במדבר ישר מגיע הצימאון למים…
אולם אין מים אלא תורה ובדיוק כשדיברנו על מים…כי נהיה חם כל כך והזכרנו את התורה כי חג השבועות מתקדם לו בצעדי ענק ישר התחבר כל זה לפרשת השבוע –פרשת במדבר…
האם ידעתם כי עזרא תיקן שפרשת בחוקותי (ולפעמים כשהם מחוברים גם פרשת בהר), בה מופיעה פרשת התוכחה, תיקרא תמיד לפני חג-השבועות, משום שזו הברית עם ישראל על קיום התורה.
אולם אף פעם פרשת בחוקותי אינה נקראת בסמוך ממש לחג אלא בשבת שלפני כן, ובעצם הפרשה הסמוכה למתן תורה היא פרשת במדבר.
הסיבה לכך היא כדי להפסיק בין החג לבין הקללות שב'בחוקותי.
סיבה נוספת, משום ש"במדבר" הוא המקום בו קיבלנו את התורה, כדי שנדע שהתורה היא "כמדבר הפקר" וכל הרוצה יכול לבוא וללמדה. התורה ניתנה דווקא במדבר, משום שמקום זה ראוי במיוחד לכך ומבטא את התכלית והמטרה של פעולת התורה בעולם.
גם בשמה של פרשת במדבר יש עניין זה: מדבר הוא מלשון דיבור. והכוונה היא הן לדיבור בתורה והן בתפילה. התורה – שלימודה בא באופן של הבנה והשגה, מבטאת את מציאות האדם , ואילו התפילה – שצריכה להיעשות באופן של "דע לפני מי אתה עומד" מבטאת את ביטול המציאות.

המילה "מדבר" עצמה מבטאת את החיבור בין שני הקצוות. תלוי איך מנקדים זאת: 'מְדַבֵּר' מורה על האדם המדבר ועניינו הדגשת מעלת וחשיבות האדם המדבר בתורה, עד כדי כך שעל ידי דיבורו בתורה אזי "הקב"ה קורא ושונה כנגדו". זוהי תורה שבערך לאדם. לעומת זאת 'מִדַבֵּר' משמעותו שהדיבור הוא כאילו מאליו. זהו דיבור שהוא בבחינת ביטול מוחלט בדבר ה' המדבר בו.
זה מסביר גם מדוע התורה ניתנה במדבר, ועוד יותר מזה שאת פרשת במדבר קוראים תמיד לפני חג השבועות:
המדבר אינו רשות הרבים אלא מקום הפקר. ומה ההבדל ביניהם? רשות הרבים זה אופן של ריבוי -מקום ששייך להרבה אנשים, לעומת זאת מקום הפקר משמעותו מקום שאינו שייך לאיש, ומבחינת התורה זה מבטא את דרגתה כפי שהיא אחד עם הקב"ה ואינה שייכת לאף אחד, ובכל זאת ה' נותן לנו גם אותה.
לכן היא ניתנה במדבר, כדי לרמוז לנו שהשלמות האמיתית של מתן תורה היא 'במקום הפקר' – להגיע למדרגת התורה הגבוהה ביותר, שלמעלה מהעולם.
אז איך באמת נוכל לזכות בפועל במתן התורה? אם היא מונחת ככה בהפקר בכף ידינו ואנחנו מוזמנים לאסוף אותה חופשי מהמדבר? ועוד לדבר בה ולדבר בה?

התשובה נמצאת בהמשך הפסוקים:
"בחודש השלישי גו' ביום הזה באו מדבר סיני (ולכן) ויחן שם ישראל". "ויחן" – לשון יחיד, שכן הם היו אז "כאיש אחד בלב אחד", והמדרש מתאר את דברי הקב"ה "הואיל ושנאו ישראל את המחלוקת ואהבו את השלום ונעשו חניה אחת, הרי השעה שאתן להם את תורתי": כדי להגיע לקבלת דרגת התורה שלמעלה מהעולם, צריך להיות מאוחדים ואוהבים, בעיקר להפסיק את המחלוקת ולחיות בשלום בינינו לבין עצמינו ואז נהיה מסוגלים לקבל את התורה בשמחה ובפנימיות .