כולנו שומעים מידי פעם את המשפט: "אני מחפש את עצמי", מהי תחושה זו של 'חיפוש עצמי'? מה האדם באמת מחפש?

התשובה במילה אחת היא: "משמעות" – משהו שנותן תחושת חיות, סיפוק. מטרה אישית – מתוכו של האדם, המגייסת את האדם לפעול למענה, וגורמת לעשייה, מרץ, ואנרגיה בחייו. מדוע, ועד כמה חשוב שיהיה לאדם משמעות ומטרה בחייו? ומה קורה אם אין לו משמעות בחייו?

המשמעות נותנת סיבה טובה לחיות, לפעול, והפעילות למען מטרה, נותנת סיפוק ועניין בחיים. ואם יש לי מטרה, וסיפוק, אני גם מרגיש שווה ובעל ערך. ככל שהמטרה חשובה לי יותר, כך החיים יהיו יותר פעילים ומספקים, מה שכמו כדור שלג, מגביר את הרצון לעשייה ושוב, משמעות וסיפוק בחיים.

כאשר מגיע אדם ומתלונן על דיכאון, אחד הדברים שעושים אתו הוא, לראות איך להכניס יותר עשייה בחייו. אך עשייה סתם אינה מספיקה, חשוב שתהיה עשייה בעלת משמעות בחייו. זה דבר שאני נפגש אתו כל פעם מחדש – כמעט תמיד, כשנבחן את סדר יומו של האדם הסובל מדיכאון, נמצא שישנם זמנים שבהם האדם, או שלא עושה כלום, או שהעשייה היא פסיבית, סבילה, לא פעילה, כמו צפייה, וכדומה. מה שמעיד גם על חוסר משמעות, ויש צורך להגביר זאת.

אגב, ישנם שתי סוגי פעילויות, ששתיהן חשובות. ישנה פעילות הגורמת הנאה לאדם, כמו אכילת גלידה למשל, או אפילו טיול בחו"ל. וישנה פעילות, שאינה מסיבה הנאה, אך היא מועילה לחיים, כמו טיפול בעניינים פרוצדורליים שונים, ש'חיכו' זמן רב לטיפול, לימוד חומר שיקדם אותי במקצועי, וכדומה. והיות והיא פעילות המועילה בחיים, היא יוצרת תחושת סיפוק.

המעניין הוא שחשוב שיהיה איזון בין הדברים. הייתי אומר שמבין שתי סוגי הפעילויות, הפעילות החשובה יותר, היא המועילה לחיים, אפילו שאינה מהנה. כאן נכנסת נקודה חשובה: מצד אחד, ללא הפעילות המהנה, האדם פשוט יתעייף ו'ייבול'. ומצד שני, אם יעסוק רק בפעילות מהנה, מהר מאוד יאבד כל תחושת משמעות בחייו. נמצא, אם כן, שהפעילות המהנה, הרי היא כדלק לפעילות היוצרת משמעות וסיפוק. השילוב הנכון, במינון סביר, הוא המנצח.

אך לפעמים אנו נתקלים באדם הסובל מדיכאון, למרות שסדר יומו גדוש בפעילות, ולא חסרים שם גם הנאות. כיצד זה יכול להיות?

כאן חשובה ההבחנה בין משמעות ומטרה פנימית, לבין משמעות ומטרה חיצונית. למה כוונתי? חשוב שהמשמעות בחיים תהיה ערך, או ערכים, שהאדם מזדהה איתם ממש – זוהי משמעות פנימית, משמעות ומטרה שהאדם חש מתוכו, היא הגורמת לו עשייה וסיפוק. אך ישנה גם משמעות חיצונית, משמעות ומטרה הנובעת מלחץ חברתי וכדומה – זוהי משמעות חיצונית. למשל, אדם שגדל בבית בו בני המשפחה עסקו במקצועות כמו עריכת דין, חשבונאות וכדומה, ולכן גם הוא באופן אוטומטי המשיך במסלול זה, כמובן מאליו. והנה בהמשך החיים הוא מוצא את עצמו מתוסכל, לא מסופק, ולאט לאט, נופל לדיכאון. אדם כזה, יכול אפילו להצליח במקצוע שבו הוא עוסק, ויחד עם זאת, ליפול לדיכאון (!) משום שמטרת חייו היא חיצונית, היא לא פנימית מתוכו. הוא לעצמו, היה בוחר בכלל לעסוק באומנות, אבל הוא לא מבטא את המשמעות הפנימית שלו. הוא בהדרגה יכול לאבד את החיות בחייו, את הטעם בחייו – המסלול המהיר לדיכאון.

חשוב גם שיהיו לאדם כמה מטרות חשובות בחייו. היות ולפעמים, 'נחסמת' דרכה של מטרה מסוימת, מאיזו סיבה. במקרה כזה, האדם עלול למצוא עצמו מול שוקת שבורה. נאבדה לו המשמעות בחייו! לכן חשוב שיהיו לאדם כמה משמעויות ומטרות חשובות בחייו. זה יכול להיות, משפחתיות, קריירה, וכן הלאה.

דבר מעניין הוא, שאדם שהמשמעות בחייו היא לימוד תורה, זו משמעות שפחות תלויה באחרים, מפני שהלימוד הוא עם עצמי, ומאוד נגיש, כמאמר חז"ל, "כל הרוצה, יבוא וייטול". הסיכוי שמשמעות כזו 'תיתקע', לאחר שהאדם מתחבר לזה, ומצליח בזה, קטנה בהחלט. יתר על כן, אדם זה בדרך כלל, די מחובר למשפחתו, ולערכים נוספים הנלווים לתורה. בעל כרחו, יש לו ערכים ומשמעויות נוספות בחייו. מסיבות אלו, האידיאל התורני, הוא האדם ש'ממית עצמו באוהלה של תורה' – העצמת משמעות ספציפית זו, כמעט לבדה, דווקא נכונה לאדם.

עתה, הבה נבחן, מדוע דווקא דיכאון היא התגובה הנפשית לתחושת ה'אני לא שווה' של חוסר משמעות?

האמת היא, שאין זו התגובה היחידה לחוסר משמעות. אדם בעל חוסר משמעות, עלול להגיב בשתי צורות, שבתוכן, אפשרויות מגוונות: 1. הימנעות, מפעולות מאתגרות, מחוויות, הסתגרות, דיכאון. 2. התמכרויות, אכילת יתר, עישון מופרז, וכדומה.

אם נשים לב, אלו הן שתי תגובות שונות. הראשונה, היא פסיבית – האדם בעצם בורח מהתחושה הקשה שהוא לא שווה, שאין ערך לחייו, הוא מעדיף, לא להרגיש, לא לחוות. ואלו סגנון התגובה השני, הוא של אדם הבורח באופן אקטיבי. הוא בורח לפעילויות, שיתנו לו 'משמעות' סוחפת רגעית. סיפוק מזויף, מעצם זה שהוא חולף מיד בתום הפעילות, העוגה למשל, מעסיקה את האדם שמחפש משמעות, כל עוד הוא עסוק בה, ברגע שגמר אותה, חוזרת התחושה ה'חלולה'. הוא לא יכול לשאת את התחושה של החלל שבקרבו. הוא גם יכול לקחת תרמיל ומקל ולנדוד בקצוות העולם. – הוא מחפש את עצמו… מחפש משמעות.

לכן, אדם ללא משמעות אישית, פנימית, בחייו, חשוף יותר להתמכרויות. הוא פונה לתחלופה סוערת, סוחפת, שבמקביל 'משכיחה' ממנו את החיים האמתיים… השגרה המאכזבת. מסיבה זו, חשוב שאדם המעוניין לצאת מהתמכרות, ימצא מטרת חיים, משמעות פנימית ועמוקה לחייו. הוא לא יוכל להתנתק מההתמכרות המייצרת לו תחלופה ובריחה מהצורך במשמעות אישית, ללא שימצא משמעות פנימית בחייו.

אותו הדבר כאשר מדברים על אכילת יתר קיצונית, או עישון מופרז. לפעמים, זה נובע מחיפוש אחר 'תחלופת משמעות' ובריחה מתחושת חוסר המשמעות בחיים. כאשר האדם מוצא משמעות פנימית, בחייו, ככל שהיא סוחפת ו'כובשת' יותר, כן יוכל להתנתק בקלות מתופעות אלו.

ומכאן, לדבר מעניין: כאשר משה ואהרון מגיעים אל פרעה ודורשים ממנו לשלוח את ישראל ממצרים, מגיב פרעה ואומר, "למה תשביתו את העם ממעשיו, לכו לסבלותיכם … תכבד העבודה על האנשים, ויעשו בה, ואל ישעו בדברי שקר". חז"ל אומרים "אמר ר' יהושוע בן לוי, שבטו של לוי, פנוי היה מעבודת פרך. אמר להם פרעה, בשביל שאתם פנויים אתם אומרים, נלכה נזבחה לא-לוהינו, לכו לסבלותיכם, לישראל".

שימו לב לטקטיקה שנקט בה פרעה. הוא הבין שאדם באופן טבעי מחפש משמעות ומטרה פנימית לחייו. ואם בני ישראל יהיו פנויים לחשוב על חייהם, על מטרה בחיים, הרי שייווצר בקרבם רצון עז להינתק ממוסרות השעבוד. ישנה 'סכנה', שכאשר עם ישראל יהיו פנויים מעבודה, ויתחילו לחוש תקווה לעצמאות, יתחילו לפעם בקרבם, תחושות של ביטוי עצמי, תהיה להם מטרה וממעות בחיים, כך, יהיה קשה לשעבד אותם. אדם כזה, בעל משמעות אישית, לא בקלות יוותר עליה. הוא לא יסכים גם להשתעבד בקלות, הוא חש שהוא כן 'משהו' – שווה, הוא לא עוד מספר. הוא ילחם על חירותו.

הפתרון שמצא פרעה: הבה נכביד את עולינו עליהם, הם יהיו רק יותר מיואשים מחופש ומביטוי עצמי. אנשים כאלו, קל לשעבד. הם לא מרגישים בעלי ערך. הם לא ילחמו על חירותם, מול איום קל שבקלים. הם נוחים להשתעבד.

כאן, אנו מגיעים לתובנה נוספת, אחד הכלים לשעבד אדם, הוא ביטול כל סיכוי לאדם, לממש משמעות עצמית. דבר זה נוטל ממנו את החיות. אם ניטל ממנו הרצון לביטוי עצמי, כי אין לו סיכוי לכך, הוא יהיה נוח יותר לשוביו. הוא יהיה נוח יותר לשעבוד. זו השיטה לדכא ולשעבד אנשים. ללא זה, אין כל סיכוי שאדם יהיה נוח להשתעבד.

כאשר מתבוננים בתהליך שיצר את שיעבוד מצרים, אנו מוצאים שחז"ל מתארים, תהליך בו המצרים נתנו לבני ישראל תחושת ערך, בכך ש'סייעו' בבנייה לממלכת פרעה. הם יצרו אידיאל – משמעות, ערך חיצוני לחייהם. כאן, מתחיל תהליך של החלפת המשמעות הפנימית, למשמעות חיצונית. מכאן, כאשר בני ישראל נרתמו לערך חיצוני, זה מה שהיה חשוב בחייהם, קל יותר בהדרגה, לשעבדם. כי אדם כזה, נטול משמעות פנימית, יותר מועד להשפעה חיצונית, הוא מעונין לרצות את האחר, כי אין לו ערך עצמי. מכאן, בהדרגה, נטלו מהם את חירותם – את הרצון לביטוי עצמי.

הקומוניזם, יתכן וניזון גם הוא מתהליך זה. הם ביטלו את המשמעות האישית, האינדיבידואלית, הם יצרו משמעות חיצונית לאדם. הגם שעדיין תהיה משמעות אישית להרבה מהאנשים, אך בכך ש'מכרו' להמונים, את הערך, שכולם שווים, ויצרו ערך חיצוני – הרי שהמעיטו את הדומיננטיות של הערך הפנימי אצל ההמונים. בכך, יכלו להוסיף לסיכוי שהאדם לא יתמרד, ויתגייס לטובת 'הרעיון'.

אדם ללא משמעות, יותר מרצה את החברה / בן הזוג / הורים, וכו'. כי אין לו משמעות מתוכו, משלו, הוא לא מרגיש מישהו בעל מיוחדות – ערך עצמי. לכן, הוא הוא מרגיש שאינו שווה הרבה, מה שגורם לו, מצד אחד, לא להרגיש ראוי להביע את דעתו ולעמוד על רצונו, כי 'מי אני בכלל?'. ולכן הוא גם 'רעב' לאישור חיצוני, משהו שייתן לו תחושת ערך כלשהו. לפעמים הוא ירגיש, שערכו הוא בזה שהוא 'משרת' את האחר. זה גם נותן כאילו 'משמעות' – סיפוק, בחייו, אך היות ואין זו המשמעות הפנימית, ה – 'אני שווה' שכל אדם מחפש, בסופו של יום, הוא מרגיש רע עם עצמו.

בתופעה הבאה, אני נתקל לצערי שוב ושוב. אדם המגיע ליעוץ זוגי לבד, ללא בן הזוג. אמנם, גם במקרה כזה, יש בהחלט מה לעשות – גם כאשר השני מסרב לשתף פעולה. אך לפעמים, זה לא עובד בקלות, לפעמים הצד השני מאוד פגוע או מכל סיבה אחרת, סגור לשינוי איכות הקשר. במקרה כזה, הפתרון שנותר, הוא להעצים את בן הזוג שמגיע ליעוץ לבדו. ליצור או למצוא אצלו משמעות פנימית בחייו. ככל שאותה משמעות תהיה מהותית וסוחפת, כך יגדל ערכו העצמי, ותחושת הסיפוק שלו מתוכו. הוא יהיה פחות תלוי באחר, פחות זקוק לאישור חיצוני, ויותר מסופק בחייו, מה שיאפשר לו לנהל חיים מספקים, גם ללא ה'יחד' שבזוגיות. זו אמנם לא משאת נפשנו, זה לא המקום ההתחלתי אליו אנו רוצים להגיע, אך לפעמים, מתוך האין ברירה, נוצר משהו חדש ונפלא אצל אותו אדם.

המעניין הוא שאדם כזה במהלך הזמן הופך להיות פתאום אדם יותר אסרטיבי, יותר מבטא את עצמו. הוא גם משפיע יותר על הסובבים אותו. אנשים אוהבים להתקרב לאנשים כאלה. לא פעם, דווקא שינוי זה, גורם לבן הזוג, להיות יותר מעוניין בקרבתו. לפעמים, זה גם מה שהיה חסר בזוגיות. ללא זה, יתכן ובן הזוג היה מזלזל בו.

בהקשר הזוגי, יש לציין גם, שכאשר אדם חי ללא משמעות, הוא יצפה ליותר מבן הזוג, הדרישות יכולות להיות ארוכות. הוא לא מסתפק ב'סטנדרט', היות והוא מחפש סיפוק מבחוץ – מה שלא יכול למצוא מתוך עצמו. הוא יהיה חודרני יותר, מלחיץ, ו'מנדנד'.

אדם ללא משמעות, יתכן ויהיה גם ביקורתי יותר, כי הוא מחפש את הסיפוק גם מבחוץ, ולכן מצפה יותר מהסביבה. העניין הוא, שכאשר אינו מקבל את ציפיותיו, גם מהסיבה שהרבה פעמים הם אינן מציאותיות – כמו שהסברנו קודם, הוא מתאכזב קשות, ומאשים ומבקר את הסובבים. מסיבה זו, הוא גם יותר נוח להיות כעסן, וחרד.

הרבה מהפרסומות, משפיעות דרך יצירת 'משמעות' ומטרה, אצל אנשים ללא משמעות פנימית. אדם ללא משמעות, הרואה פרסומת לרכב, למשל, המבטיחה לו, שעם רכב כזה הוא נחשב יותר, ודאי יותר סיכוי שישתכנע. אך בסופו של דבר, לאחר שפג הברק, מתפוגגת האשליה, והאדם רץ לממש את הפרסומת הבאה – רכב יותר נוצץ… האדם חש שוב חוסר משמעות בחייו.

אם כן, לאחר שביררנו את עניין המשמעות בחיים, ניתן לאסוף את הקצוות ולומר: האדם שאין לו משמעות אישית – עצמית בחייו, רבים הסיכויים שיהיה: נמנע מעשייה, לא מסופק, ללא ערך עצמי, מתקשה לספוג אכזבות וקשיים, הוא יתבוסס הרבה בעבר ובעתיד ( – עבר 'המוכיח' שהוא כישלון, ולא שווה, או בעתיד, שבעיניו, מסוכן בשבילו), הוא בעל סיכוי רב יותר ליפול לדיכאון, חרדות, התמכרויות, הוא אדם שיחפש אישור מהסביבה, יהיה תלותי באחרים. רבים הסיכויים, שהוא לא יהיה בריא נפשית.

אך כאשר יש משמעות לאדם בחייו, רבים הסיכויים, שיהיה: מלא עשייה, מסופק, בעל ערך עצמי, יוזם, נותן ביטוי לרגשותיו, בעל יכולת לספוג אכזבות, בעל יכולת לצלוח קשיים, מתמקד בהווה ( – לא מתבוסס במחשבות על העבר שמוכיח שהוא לא יכול, לא שווה. הוא גם לא חושש מעתיד הלוט בערפל – האם יצליח לעמוד באתגרי העתיד. הוא כאן ועכשיו, מפיק את המרב מההווה), הוא גם פחות בסיכון ליפול לדיכאון, חרדות והרבה מההפרעות הנפשיות. אדם כזה, הוא יותר בריא נפשית!

אז, במה תבחרו?