לפעמים, צריך להקשיב  גם לאחרים.  כך היה  במקרה של הטיול/סיור לנס ציונה. מה כבר יש לחדש לי בנס ציונה? תמיד עברתי שם בדרך בין ראשון לציון לרחובות, אך להיכנס פנימה לא יצא.  אמרו לי בוא ל"שוויץ החופשית" – כך כינו את המושבה בנס ציונה כשנוסדה בשנת תרמ"ג (1883), כעוד מושבה בארץ.  אז שמעתי בקולם ובאתי.

מהר מאד מתברר, כאן נפגשו גדולי היישוב לחלום ולרקום תכניות לבניין הארץ. הרצל, ביקר כאן, אח"כ היה זה הרב אברהם הכהן קוק זצ"ל במסגרת ביקורו במושבות ועוד רבים וטובים. באנציקלופדיה של יד בן צבי נכתב ש"נס ציונה נוסדה ע"י אדם אחד, תופעה יוצאת דופן הן בשל המניעים והן בשל אופייה הפרטי". לאדם הזה, קראו ראובן לרר. יהודי חרדי, שבסוף שנת 1882 החליף את אחוזתו באודיסה עם אחוזה בוואדי חנין (עמק השושנים) סמוך לראשון לציון.

ראובן לוקח את בנו משה ועולה לארץ ישראל לראות את נחלתו. מה רבה הייתה אכזבתו כשראה שהנחלה שרכש אינה  על יד ירושלים, כפי שהבטיחו לו. אך יהודי מאמין כראובן אינו מתייאש ומתחיל, יחד עם בנו משה, לשקם את בית החאן  המט ליפול, את הבאר והאנטיליה הנוטה על צידה, את הבריכה החרבה והפרדס שהוזנח.  לראשונה חש בלהט ובמשמעות המילים "ראובן המייסד", גאולה ומשיח ונחלה בארץ האבות.

אבל כיהודי חרדי, אפילו מנין לא היה לו והוא מפרסם "קול קורא" אשר מזמין יהודים לרכוש חלקות אדמה ל"נחלת ראובן" במחיר נמוך מהמחיר במקומות אחרים. אחד לאחד התקבצו אנשי 'המניין הראשון'. עד היום  זהו המקום היחיד בארץ ובעולם הנושא את השם 'המנין הראשון' כמו גם הכיכר הסמוכה לו. פינת הרחובות ראובן לרר ( איך לא) ו'המנין הראשון', סמוך לבית הדגל ולבית המשותף.

בית האבן
הבית, בית אבן בעל ארבעה חדרים, כשחדר אחד מוקדש לצרכי ציבור. החדר היה לבית כנסת, בית ספר ובית ועד המושבה. הבית, הפך למקום התכנסות למנהיגי היישוב באותן שנים וכינוהו "שוויץ החופשית".

כאן החליטו על יסוד רחובות וקניית אדמות חדרה ע"י יהושוע חנקין.  שמה הראשון של המושבה היה "נחלת ראובן"  אך הוא לא האריך ימים . לאחר ויכוחים ודיונים החליטו דיירי "הבית המשותף" לחזור לשם המקום הערבי ואדי חנין. שנים ספורות לאחר מכן, קיבלו החברים את הצעתו של מיכאל הלפרין לקרוא למקום  נס ציונה, שם שנשאר עד ימינו.

בכא' טבת תרנ"א, 1.1.1891 , חגגו התושבים את חג ה"שמחה המשולשת": חנוכת "הבית המשותף", חגיגת הברית של בן כרמי בנו בכורו של אהרון איזנברג והנחת אבן הפינה לשכונה שבראשה עמד יהודי נוסף שרכש אדמות מידיו של לרר מיכאל הלפרין ומושבת הפועלים.

בתולדות נס ציונה מסופר שקהל מוזמנים רב התכנס ובהם מנהיגי הישוב לחגוג את האירוע בחצר ה"בית המשותף". לפתע, בתוך ההתלהבות וההתרגשות פרץ אל מרכז החגיגה פרש אביר, מיכאל הלפרין שמו , בראש פרשיו ניתר עם סוסו מעל המדורה, שלף את חרבו והכה על ימינו ונשבע "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני", ובעוד דמו ניגר והקהל מריע, הניף דגל לבן שלאורכו ומצידיו יורדים שני פסים בכחול ובמרכזו מגן דוד כחול ועל הפס הכחול רקומות באותיות זהב המילים: "נס ציונה".

לראשונה, לאחר אלפיים שנות גלות, הונף דגל עברי, לקול תרועות הקהל: "יחי הדגל העברי". לימים אומץ הדגל ע"י הקונגרס היהודי הציוני שהתכנס בבזל ב – 1897, כדגל הלאומי של ההסתדרות הציונית והישוב בארץ ומאוחר יותר אומץ ע"י מדינת ישראל כדגלה הלאומי. המילים "נס ציונה" נשרו מהדגל והפכו לשם המושבה בה הונף.

תקצר היריעה מלהכיל את הכל.

מסלול הדגל, העובר בין תחנות תחילתה של נס ציונה, מספר את הסיפור טוב יותר.

מוזיאון בית הראשונים

ברחוב תל אביב ( גם לו סיפור מיוחד משלו) פועל מוזיאון "בית ראשונים" בהדרכתם של צאצאי המייסדים, (ריקי נינתו של לרר, מכירה במושבה כל שעל) המציע טיול ב"מסלול הדגל" במושבה. המסלול משולב בסיפורו של ראובן לרר, שהחליף את נחלתו באודסה עם הנחלה ששוכנת "ליד" ירושלים.

סיפור על קשיים ועוני, רעב ומחלות, אך גם על אהבה גדולה למושבה נס ציונה ולארץ ישראל, סיפור על ייסודו ופיתוחו של ענף הכוורנות במושבה, הראשון בארץ ישראל, וכמובן על אירוע הנפת דגל הלאום במקום לראשונה.

מוזיאון לתולדות "נחלת ראובן" וענף הכוורנות בארץ ישראל ובאר אנטיליה פעילה. אתר הנפת דגל הלאום ומוזיאון ל"כלים של פעם", בית כנסת עם ציורי קיר, גבעת האהבה עם סיפורים רומנטיים, ולסיום "בית ראשונים" המנציח את ראשוני המושבה ומציע מיצג אורקולי.

25 שנה אחרי הקמת המושבה, ניגשים להקמת בית כנסת מפואר. היום צמוד לבית ראשונים).

 בית הכנסת המפואר

שימעו של בית הכנסת הלך לפניו. התפללו בו מיטב החזנים הנודעים: יוסלה רוזנבלט, סירוטה, קוורטין, הרשמן ואחרים. בית הכנסת היה מרכזי במיקומו ובהוויתו ומלא בחיי הקהילה. נחוגו בו הלידות, הבריתות, טכסי הבר מצווה והנישואין וכל אירוע אישי, חברתי ולאומי. מרחבת בית הכנסת יצאו הלוויותיהם של נפטרי המושבה – דתיים וחילוניים. מעגל חיים שלמים סבבו אותו.

סיור בנס ציונה הוא סיור לכל מורשתנו.

מסתבר, שאותו יהודי חרדי, ראובן לרר היה הדבוראי הראשון בארץ. כשמדברים בימים אלו על הדבש ושתהיה לנו שנה טובה ומתוקה , צריך לזכור שגם הדבש וייצורו בארץ, היה חלק ממפעלו החשוב של לרר. נוסיף לכך את סיפור הדגל ונבין את משמעות מסלול הדגל ובייחוד את המילים " שאו ציונה נס ודגל". כאן הכל החל.

לטייל, בארץ ישראל – נקודות ציון בנס ציונה

את מסלול הטיול ניתן לערוך לבד בעזרת מפה שתקבלו בבית הראשונים, או לתאם סיור מודרך.

הסיור מתחיל בנחלת ראובן, סביב הבית, הבאר הראשונה, פרדס פרי ההדר, ענבי המוסקט וכמובן הדבש. כשלוש מאות מטרים משם, רחוב וכיכר  המנין הראשון והבית המשותף, שם ביקר הרצל ושם נולד הדגל הכחול לבן ( אחת התחנות במסלול הדגל). משם  עולים דרך רחוב תל אביב לבית הראשונים, לסרט, מיצגים ותמונות מימיה הראשונה של נס ציונה "שוויץ החופשית".

טיול טבע בין גבעות הכורכר ו- 300 מיני צמחים

אמרת נס ציונה, אמרת גבעות הכורכר. הגן לאומי גבעות הכורכר נס ציונה טובל  בשטח של כ-800  דונם והוא כולל ריכוזי צמיחה של כ -300 מינים  בהם אירוס הארגמן, מותנין, סחלב , קידה שעיר, פרגים ועוד. ייחודו של האזור הוא בשילוב של צומח מדברי עם צומח ים תיכוני.  בגבעות, מספר רב של שבילים כשהשביל המרכזי הוא 'שביל שומר הגבעות'  אליו ניתן להגיע מצומת דרך גבעות הכורכר ורחוב השריון בנס ציונה. בנוסף, מרושת הגן בשבילים נוספים, בלתי מסומנים.

 סיפורי בתים  בנס ציונה

חווית האירוח הביתי הגיעה לנס ציונה, והחל  מהחודש גם אתם תוכלו לרכוש כרטיס וליהנות מחוויית אירוח ביתי על פי הנושא או התחום שמעניין אתכם. סדנאות ציור אנחנו ביקרנו שתיים. אצל אפרת קסלר שמציע סדנאות ציור מנוף האזור.  אפרת בנתה סטודיו בחצר ביתה וגם סלון  בו היא מציירת ומקיימת סדנאות לציור. לאורחים היא מציעה סדנה בת 3 שעות של הדרכה,  כשבסוף  כל אחד יוצא עם תמונה שצייר. אפילו אני יצאתי עם "ציור". לא ממש הצלחתי…

בובונאות

הבית השני היה אצל  דריה לבובסקי שעוסקת בתחום אומנות ייחודי של 'ליבוד במחט'. בובות ודמויות של חיות מסיבי צמר כשלכל דמות סיפור משלה. מחלקת התיירות של עיריית נס ציונה מציעה עוד סיורים בשילוב בתים מארחים. אגב.  ברחבי נס ציונה כעשרה בתים שפתוחים לאירוח במסגרת הפרויקט סיפורי בתים יבחר כל אחד את המתאים לו.

שאו ציונה נס ודגל וגם בתים פתוחים.