כמה שידרכו עליו הוא לא יוותר..

תמיד יעזור בכיף ובשמחה ללא כל תמורה והכי חשוב בחיוך רחב..

יש אנשים שלפעמים אנחנו שואלים את עצמנו מהיכרותנו לפעמים קצרה ולפעמים גם כן ארוכה, "מהיכן יש לו את החוזק הנפשי לזה"? "מאיפה הוא שואב את הכוחות"? "הוא לא מתעייף באמצע"?

אבל אנחנו שוכחים שלכל אחד הקב"ה ברוב רחמיו נתן את התיק המיוחד המגיע רק לו..

"אבל הוא עובד כהנדימן, איך הוא מצליח לסדר תקלות בשלושה ארבעה בתים, ועוד מספיק שיעור דף היומי"?

לכל אחד יש את המעלה המפורסמת המיוחדת רק לו, ואין חברו יכול לנגוע בה אפילו כמלוא נימה..

הבה ונראה יחד את הדברים הללו גם כן בפרשת השבוע:

"ובני ישראל עשו כדבר משה, וישאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב ושמלות".

כתב על זה רבינו אברהם אבן עזרא ע"ה וזה לשונו:

"כל אחד שאל לפי מעלתו, כי הנה במעשי המשכן, הנשיאים לבדם הביאו האבנים היקרות והבושם והשמן".

וכאן שואל הגאון ר' חיים זייצי'ק זצ"ל בספרו "מעייני החיים" – היו עבדים 210 שנה, לא שנה ולא שנתיים וגם לא עשר שנים, איזו מעלה מיוחדת היו צריכים עם ישראל כדי "לשאול" מהמצרים חפצי ערך יקרים?

ומתרץ הרב דברים נפלאים ביותר וזה לשונו:

"כי כדי לבוא אל המצרים ולשאול מהם דברים יקרי ערך דרוש היה אומץ לב מיוחד לפי מצבם אז, בהיותם עבדים מושפלים, נמאסים ומבוזים, בהתאם למזימת פרעה מלך מצרים לעשותם לכאלה, במצב לא לכולם היה אומץ הלב והסגוליות לעשות כדבר הזה, לבוא לאדוניהם ולדרוש מהם החפצים הכי יקרים כמו כלי כסף וכלי זהב, ובכמויות גדולות.

"כבר עברו מאות שנים שבהן משועבדים בני ישראל בעבודת פרך כעבדים מושפלים, הם הועסקו בעבודות הכי בזויות, ובמכוון לא נתן להם פרעה עבודות מכובדות, במקצועות שונים או במדע, אם כדי שלא יבואו במשך הזמן למרוד בו ובעמו, ואם משום מגמתו לבזותם ולהכניעם ולעקור מהם כל רגש של חשיבות אנושית ותחושה של עצמאות ועצמיות,וכו', וכיון שעברו על עם ישראל כמה מאות שנים בשיעבוד ובעבדות, שהושפלו ובוזו, והעבדות והשפלות כבר הותירו רושם חזק בגופם ונפשם וכבר לא יכלו להעיז פנים וכו".

ועכשיו מובן למה התכוון רבינו האבן עזרא – כל אחד שאל לפי מעלתו, כי לכל אחד זה פגע איפה שהוא בפנים עמוק, שהוא עצמו לא יכל לצאת מזה, לא היה יכול להתרומם לא קיבל את האומץ נפשי שיהיה ייחוד רק לו ולכן זו המעלה שהיו צריכים בני ישראל אז ביציאת מצרים.

ואם כן נשאל אז איך עשו זאת הנשיאים?

הם, לא איבדו את הערך העצמי הגבוה שהיה להם, נפשם הייתה גבוהה רוחם הייתה נעלה, בכורח הניסיונות שהיו להם גם הם, ביקשו בצורה ובנפש רחבה מהמצרים והם גם קיבלו..

ואיך מסגלים את האומץ לב הייחודי ביותר הזה לחיים?

הבה ניקח את המשל של סרגל הכאב הנמצא בכל מרפאה ובכל בית חולים, שואלים את האדם: "עד כמה כואב לך אופן מחלתך מאחד עד עשר? כשעשר זה הכי כואב? כל אחד ידרג לפי מידת מסוגלתו לחוש את הכאב באופו מלא, וככה הוא גם אצלנו, האומץ לב שיורד עמוק עמוק לתוככי נפשנו, זו עבודתנו, לדעת להבין את הנפש שלנו, כי אנחנו לא ננסה להבין את הנפש שלנו, למה היא באמת צריכה? מה יעשה לה טוב? ככה גם החיים שלנו יראו הרבה יותר טובים.

ואפילו, אני כותב זאת בזהירות רבה…

גם הסביבה תרגיש את זה עלינו, פתאום אנחנו הופכים להיות אנשים יותר סימפטיים, יותר שמחים, ההפסקה הזו והדאגה לנפש שלנו, היא זו שתעשה את החיים מלאי אומץ כריזמה ועוצמה, כי הנפש הרבה יותר רגועה, ויותר מרגישה אמביציה לעשות דברים חדשים.

וזה הלקח הגדול משאלת בני ישראל מהמצרים לסגל אומץ לב שיגרום לנו לעלות מעלה, כי יש לנו כנפי רוח, אנחנו צריכים רק לנצל אותם והכי חשוב להאמין!!
ולמה בעצם הכי חשוב להאמין בעצמנו ובהקב"ה?

בואו ותשמעו סיפור על סוד הקמתו של "ארמונות וגשל" בבני ברק (פלא דורש, ח"א, עמוד מג):

ה"חזון איש" זצ"ל, היה האורים ותומים של הדור, פעם בא אליו יהודי עשיר בשם מר וגשל, הוא סיפר שקנה שטח בבני ברק, וברצונו להקים בשטח הזה בית מלון ופנסיון לכל מיני אנשים שרוצים להגיע לבני ברק לכל מיני 'טישים' ולשיעורים, ולטעום מכל המתוק והטעים שיש ביהדות החרדית והחסידית בעיר בני ברק.  מלבד זאת הוא רוצה לבנות אולמות לחתונות, ושאר אירועים כמו ברית ובר מצוה.

"החזון איש" ברך אותו בברכה והצלחה, אבל העשיר לא הסתפק בכך וביקש לשאול שאלה: "כמה מלט עלי ליצוק ביסודות? כמה ברזל? כמה רשתות?

"החזון איש" שהיה רחוק כמזרח וכמערב מכל הענינים של העולם הזה, חייך ואמר: "אינני קבלן בנין, אינני יודע כמה שקי מלט צריך וכמה ברזל".

אך וגשל שידע את כוחו העצום, התעקש שהוא אינו זז משם עד שיקבל הדרכה ממנו.

הרהר ה"חזון איש" דקות ספורות ואמר לו: "אתן לך עצה על היסודות, ואתה תיקח את העצה הזו לכל ימי חייך. תשאל את הקבלן כמה עליו לשים, וכל מה שיגיד לך תשים כפול, אם הוא אומר חמשה טון מלט ביסודות – שים עשרה טון מלט. אם הוא יגיד עשרים קורות ברזל – שים ארבעים קורות ברזל. אם הוא יגיד שצריך מאה רשתות שים מאתיים, כל מה שיגיד לך תשים כפול".

"למה"? שאל וגשל.

"כי כאשר מחזקים את היסודות לא מפסידים" השיבו ה"חזון איש".

וזהו מה שאנו לומדים אמונה היא יסוד, אם זה בהקב"ה עילת העילות וסיבת כל  הסיבות, ואם זה בעצמך מחזקים את יסוד היסודות של החיים – ואף פעם לא מפסידים.

שבת שלום ומבורך לכל עם ישראל היקרים והאהובים!!!
המאמר נכתב לרפואתו השלמה והצלחתו של מורי ורבי

הרב חיים שמעון פינטו שליט"א בן הרבנית מדלן מזל טוב ע"ה.

וכן לרפואת

אסתר בת מרים בתושח"י.