מדוע רק לאחר מחצית השקל היה אפשר להקהיל את עם ישראל להקמת המשכן.

קהילתיות מוציאה את האדם מעצמו ומהאטונומיה האישית שלו, דרכה האדם יכול לקנות מושגים חדשים בכל תחומי החיים, לפתח ולהתפתח.

תרומת מחצית  השקל חיברה בין עם ישראל להקב"ה, אבל לפני כן היא חיברה בין ישראל לעצמם, כאשר כל אדם בין עני ובין עשיר מביאים אותו הסכום יש שיווין בין כולם וערך השוויון מהווה בסיס להשראת השכינה. 

כאשר כל אחד תורם רק חצי, הרי שדעת כולם שווה ואו אז תחול השראת השכינה.

הקהילתיות מחברת בין בני האדם, ויוצרת יצירה מחודשת בפני עצמה. שאנשים נמצאים יחד זה עם זה, זה לא רק מקבץ אנשים, אלא יחידה בפני עצמה: ציבור. כלל. קהילה. עם.

השראת השכינה יכולה לקרות רק כאשר יש חיבור בין כל עם ישראל, בינם לבין עצמם. לכן רק לאחר שמשה רבינו כינס את עם ישראל ולאחר מתן מחצית השקל אפשרי היה לכונן את משכן ה' ולזכות להשראת השכינה.

אחדות האומה, יסודה, וכללותה, אינן רק ערך חברתי סוציאלי ביהדות, אלא ערך רוחני ראשון במעלה כבר בתחילת הקשר עם הקדוש ברוך הוא.

מחצית השקל מכפרת על חטא העגל. במהותו, חטא העגל היה הצורך האישי של כל אחד בעבודה זרה האישית שלו, בבחירה במנהיגות שתתיר לו את תאוות לבו.

האמונה בהקב"ה היא אמונה באל אחד, היא לא יוצרת פירוד אלא נהפוך הוא: אחווה וחיבור לה זכינו במעמד הר סיני, ושוב, במחצית השקל לאחר שנפרדנו בחטא העגל.

כל אחד מאיתנו הוא חלק אלוה ממעל, לכן השלום והאחדות הם לא רק תחת הקטגוריה של בין אדם לחבירו, אלא גם בין אדם למקום.

נכתב על פי משנתו של רבי צדוק הכהן מלובלין לפרשת ויקהל-מחצית השקל.