בשבת נקרא את פרשת זכור,
"זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים אשר קרך בדרך ויזנב בך כל הנחשלים אחריך …".
ישנה מצוה לזכור את את מעשה עמלק אשר עשה לבני ישראל בצאתם ממצרים.

מדוע מאריכה התורה בתאור מעשיו של עמלק ?
מדוע יש צורך לתאר את טקטיקת המלחמה של עמלק,
מדוע לא היה מספיק לכתוב בקצרה שעמלק נלחם עם ישראל בצאתם ממצרים ??

את התשובה סיפק לי יהודי מיוחד במינו שאותו אני מכיר אותו שנים רבות.
כבר עשרים שנה שהוא מסתובב במקומות שרק הוא מכיר,ותאמינו לי שעדיף כך,לא הייתם רוצים להכיר את אותם המקומות,
הוא מסתובב באותם מקומות ו"שולף" משם בני נוער שנפלטו מהמסגרות.
הוא דואג להם,משכן אותם לעתים בביתו,לא עוזב אותם עד שהם עולים על דרך המלך.

אם תשאלו אותו מהיכן הכח,
מהיכן אתה שואב את הכוחות לעזור לכל אלו שכולם התייאשו מהם ?
הוא… לא יבין את השאלה.
יאוש ? התיאשתם מהם ?? זו בדיוק הסיבה שהם נמצאים באותם מקומות אפלים.
הם – אותם הבחורים,כך הוא טוען בתוקף,
מאמינים לכם.
הם מאמינים לכם שאין להם סיכוי ולכן הם ממשיכים להידרדר במדרון.
היאוש הוא לא התוצאה,הייאוש הוא הסיבה.

האזינו לדברים

"…ויזנב בך כל הנחשלים אחריך"
מבאר רש"י ע"פ מדרש תנחומא "חסרי כח מחמת חטאם שהיה הענן פולטם".
היו אנשים בעם ישראל ששהו מחוץ לענן.
הם חטאו ולכך ניצבים היו בשולי הקבוצה.
"הענן היה פולטם" אבל עדיין היו שייכים לעם ישראל,יכלו לתקן ולשוב אל תוך הענן.
עמלק נלחם בהם לאמור,
'הם כבר מחוץ למחנה,בהם אני יכול לפגוע,הם לא שייכים לקבוצה'
אבל תשובתם של ישראל היתה,
'אנחנו לא מוותרים עליהם'.
עם ישראל שברובו המוחלט לא יכול היה עמלק לפגוע משום שהרי הם שהו בתוך הענן,
בכל זאת יצאו להילחם בעמלק בשביל אלו שנמצאים בשולי הקבוצה – מחוץ לענן.
הם לא הסכימו לוותר עליהם
.ישראל,אף על פי שחטא,ישראל הוא.

עמלק רואה את אותם נפלטים כמנותקים ולא שייכים
ובני ישראל רואים אותם כחלק בלתי נפרד מהכלל.

זאת הסיבה שהתורה מאריכה כל כך בתאור טקטיקת המלחמה של עמלק
וזה אולי חלק ממה שאנחנו צריכים לזכור – "זכור את אשר עשה לך עמלק..".

ואם הגענו עד כאן,אז על פי הדברים נוכל ליישב קושיא על הפסוק בתחילת הפרשה.

"דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם אדם כי יקריב מכם קרבן לה' מן הבהמה ומן הבקר ומן הצאן תקריבו את קרבנכם"
מדוע נוקטת התורה "..אדם כי יקריב מכם קרבן לה'.." ,לכאורה המילה "מכם" מיותרת,
היה אפשר לנקוט "אדם כי יקריב קרבן לה' " ??

אלא באה התורה ללמדנו שכדי שהאדם יגיע למצב שהוא חוזר בו מדרכו, כדי להגיע לדרך של תיקון, הוא חייב להרגיש "מכם".
הוא צריך להרגיש שהוא חלק מהקבוצה כולה.
הוא לא סרח העודף שהתנתק ואין לו תקנה.
לכן בדוקא "..אדם כי יקריב מכם..".

שבת שלום.
אפרים אפשטיין.

להערות והארות אפשר במייל
a0527632660 @gmail.com